טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הקרקס הארטילרי של דווין טאונסנד בא העירה

השירים שלו עוצמתיים, אפיים ומלודיים מאוד, בעוד הוא עצמו בעל חוש הומור ונטול חשיבות עצמית. לרגל הופעתו בישראל, מסביר דווין טאונסנד מדוע חוסר משמעות הקיום האנושי הוא סיבה מצוינת לנגן מוזיקה בומבסטית ולאכול חטיפים

תגובות
דווין טאונסנד
Alessandro Bosio / Pacific Press

נתחיל בעיקר: לגמרי במקרה, דווין טאונסנד, בן 45, יליד ניו וסטמינסטר שבקולומביה הבריטית, קנדה, נמצא ברשימת חמשת המוזיקאים האהובים עלי בכל הזמנים. מיותר לפיכך לציין שאני ממליץ להגיע להופעתו הראשונה אי פעם בישראל, ב–26 בספטמבר בבארבי בתל אביב. זהו, מפה העניינים מתחילים להסתבך. ברמה התיאורטית לא יהיה קשה לשכנע אתכם שמדובר בגאון מוזיקלי. יכולות ההלחנה, הנגינה והשירה שלו אינן מוטלות בספק, אבל זה לא אומר שלא תחשבו שמה שהוא עושה פשוט בלתי נסבל. ומה שמסבך את זה עוד יותר זה העובדה שלא מדובר פה בעוד כתבה...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות