שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

גיל ויין מהנדס את הפופ הישראלי ולמיכה שיטרית יש סופרגרופ חדש

גיל ויין ואלון שר רוצים לפגוש את הבמאי העליון, ל"מוסטאנג" יש סאונד רותח ויעל נחשון מתארת סערה ומאבק

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בן שלו
בן שלו

"מוסטאנג" — "המחר"

"חור המנעול סתום, לא יעזור מפתח" — המלים האלה, שפותחות את השיר הראשון של ההרכב החדש "מוסטאנג", מסבירות מדוע הצליל של השיר הזה כל כך אקספלוסיבי. הדרך היחידה לפתוח את הדלת המטאפורית היא לבעוט בה, לשבור אותה, לפוצץ אותה. כך נשמעים התופים של רע מוכיח. אני לא זוכר מתי נשמע תיפוף כל כך מסיבי בשיר ישראלי ששואף להישמע במרחב הציבורי. והתופים הם רק שכבה אחת, שעליה נוספות עוד שכבות בשרניות: הקלידים והדגימות הסמיכים של פטריק סבג, הגיטרה של רון בונקר, הבס של אדם שפלן. כפי שאפשר להבין, "מוסטאנג" היא מעין סופרגרופ, ועוד לא הזכרנו את אנשי המלים (המשורר רועי חסן) והקול השר (מיכה שטרית). שטרית הוא לא זמר מהסוג הבליסטי והקול שלו מוסתר לפעמים על ידי חומת הצליל הבצורה, אבל הנוכחות והכריזמה השקטה שלו מפצות על כך ומתוך הסאונד הרותח מתהווה לו שיר. אפשר היה לוותר על הקלישאה "המים עומדים אבל ספינת חייך שטה", אבל היא לא מפריעה לשיר הזה להכות ולחדור.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ