"Toy" מייצג מגמה עצלה ועלובה בפופ הישראלי, אבל תביעה? מה פתאום

יש אמנם דמיון מובהק בין הלהיט של נטע ברזילי ל"Seven Nation Army", אולם מדובר בחלקיק אחד מיני רבים בשיר. הבעיה הגדולה יותר היא המחזור העבש שפשט בקרב המוזיקאים המקומיים

בן שלו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו

ל"יוניברסל" אין קייס. ההליכים שבהם נקט תאגיד המוזיקה האמריקאי, שאולי יובילו לתביעה נגד יוצרי השיר "Toy" של נטע ברזילי בשל הדמיון בינו לבין "Seven Nation Army" של להקת "וייט סטרייפס", אינם מופרכים לחלוטין, אבל אי אפשר להצדיק אותם.

יש אמנם דמיון מובהק בין השירים, אבל זה דמיון שמתמקד בנקודה ספציפית ב"טוי", שהיא לאו דווקא נקודת מפתח בשיר. היבט אחד של הדמיון הוא הרמוני: ההרמוניה של הפזמון של "טוי" דומה מאוד להרמוניה של "סבן ניישן ארמי". אבל זהות הרמונית בין שירים היא עניין רווח ביותר, והיא מעולם לא עילה לתביעה משפטית. נוסף על זהות ההרמונית, יש גם זהות מלודית בין מקטע קצר ב"טוי" — הליין שמנגנים הסינתסייזרים אחרי שברזילי גומרת את הפזמון — לבין תחילת ריף הגיטרה של "סבן ניישן". כשיש דמיון מובהק גם במלודיה וגם בהרמוניה, באותו חלק של השיר, עורכי הדין מתחלים להריח כסף. זה הסיפור של האיום בתביעה נגד "טוי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ