תרבות רעה

סיון באמת שכחה את יגאל בשן, וזה קרה כבר מזמן, וזה מה שקורה פה כמעט לכל אמן

להוציא קנון מאוד ספציפי של יוצרים שהם בשר מבשרה, ישראל היא ארץ אוכלת אמניה. יגאל בשן התאבד מדיכאון, אבל היעלמותו מצמרת הפופ לא תרמה לו שמחת חיים

ניסן שור
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניסן שור

מותו של יגאל בשן מעניק את ההזדמנות לחשוב על עצם ההיתכנות של להיות אמן או יוצר בישראל. או ליתר דיוק – אי-היתכנות או אפשרות מוגבלת. בשן, אני מניח, לא התאבד בגלל שירד מגדולתו כזמר ומלחין. זה קצת יותר מסובך מזה. הוא סבל מבעיות פיזיות ודיכאון. מה הוביל לכך? אני לא מוסמך לומר. אני רק יכול לנחש שמעמדו ההולך ומתעמעם של בשן בתרבות הישראלית והיחס האכזרי שהוא מנת חלקם של אמנים מבוגרים, בוודאי לא הועילו לבריאותו. אדם יכול לרצות למות רק בגלל ששוכחים אותו. הוא גם יכול להמשיך לחיות. אבל גם למות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ