בן שלו
בן שלו

אהוד בנאי — "זקוק למחילה". את הסינגל החדש של אהוד בנאי כתבה בתו, מרים. היא טוותה בשיר מעין כוריאוגרפיה ביתית עדינה של יחסים בתנועה — ניסיון לזקק משמעות מתוך הרגעים הקטנים של השגרה המשפחתית. "כאילם עומד על סף דלתך, כשופר שאין בו מלה", כותבת הבת על אביה (ואמה). לאמן הגדול שרבים מקשיבים למוצא פיו אין מה לומר בדל"ת אמותיו. או כך זה לפחות מצטייר בתודעתו, כפי שמדמיינת אותה בתו. זה אמיץ ויפה. יש בשיר גם שורות פחות חזקות, תיאור שגרתי של שגרה, וכך נשמע גם הלחן. יכול להיות שבנאי תפס יום מלודי בינוני, או שהרצון שלו להבליט ככל האפשר את הטקסט של בתו, לפנות לו את מרכז הבמה, גרם לו לכתוב מנגינה שקופה, כמעט דיבורית. יש מי שאוהב את הסגנון הזה. אני, שנוטה להשתעמם ממנו, נהנה בעיקר מהקצב האטי והמושהה של השיר. "נפתח חלון ברכב, נקשיב לדיסק בינתיים", שר בנאי, ומשהו במוזיקה גורם לחשוב שזה "The Dark Side of the Moon".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ