תרבות רעה

נועה קירל ועומר אדם מוכיחים שישראל למדה להיות גם עליזה ופופיסטית וגם גזענית וכובשת

מהגיוס של הכוכבת ועד הפרסומת החדשה לאופטיקנה: בישראל של נתניהו, לכיף אין ברירה אלא להתנגש בגועל

ניסן שור
ניסן שור
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניסן שור
ניסן שור

פופ מסחרי לא אמור לתפוס צד, לא להיות אידיאולוגי, לא להגיד דברים חד משמעיים. הוא יכול אם הוא רוצה, אבל זה לא באמת התפקיד שלו. הוא לא מלכלך את עצמו בעניינים של פוליטיקה גשמית. שאחרים יתלכלכו. הוא שומר על עצמו בתור אידיאה טהורה של אסתטיקה וקפיטליזם. הוא מתעסק בצורה. אין לו ״אמירה״. הוא נוצץ ופלסטי, רגשי ורגשני, סקסי, פתייני ועיוור לתלאות העולם. שהסינגר־סונגרייטרים המהורהרים יכתבו שירים על דיכאונות, לבבות שבורים ואי־צדק. זמר הפופ וזמרת הפופ לא מתעניינים במצב הקיים. הם אפילו לא מעמידים פנים שהם מתעניינים. הם מתקיימים בספֶירה עליונה של חיוכים ועינטוזים. זו הנחמה שמציעים כוכבי הפופ. אנשים יפים שרים שירים יפים כאילו אין צרות ואין מלחמות ואין מוות ואין כאב. זה כאילו שהפופ המסחרי נתקע בשלב הילדי, האינפנטילי. הוא מביט בסובב אותו בעיניים אופטימיות שלא חזו בדברים הנוראיים שעוד נכונו בהמשך הדרך. כוכב הפופ הוא דביל ששמח בחלקו. שוטה הכפר מרקד ומקפצץ. הוא לא מציע אסקפיזם, כי אין לו ממה לברוח. טוב לו איפה שהוא נמצא. איך יכול להיות לו רע? הוא מצליח, הוא עשיר, הוא צעיר. כשיתבגר, הוא יחווה התפכחות כואבת. זה קורה לכולם. התמוטטויות עצבים, התמכרויות לסמים, התפוררות הגוף, התחרפנות כללית. אבל עד אז – כוכב הפופ משוחרר ממחויבותיהם וטרדותיהם של האנשים הפשוטים. הוא על־אדם, על־זמני, על־לאומי. אל תפריעו לו והוא לא יפריע לכם. זה החוזה הבלתי כתוב בינו לבין מעריציו. פופ מסחרי לא גורם לך ״לחשוב״. מחשבה ואינטרוספקציה הם ערכים לא רלוונטיים. כאן נהנים. זו יכולת שלא מוערכת מספיק, ליהנות. איזה דבר גדול זה. אם ישו מת עבור חטאי מאמיניו, כוכב הפופ עושה חיים בשבילם.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ