האלבום הראשון של פול סיימון אחרי "סיימון וגרפונקל" מלהיב גם ביום הולדתו ה-80

איש מהענקים האחרים של שנות ה–60 וה–70 לא נשאר בחזית כל כך הרבה זמן ברצף כמו פול סיימון. יום הולדתו ה–80, שחל היום, הוא הזדמנות להתמקד בנקודה זוהרת אחת בקריירה שהיו בה הרבה מאוד נקודות כאלה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
פול סיימון, 1973. איש מהענקים האחרים של שנות ה–60 וה–70 לא נשאר בחזית כל כך הרבה זמן ברצף
פול סיימון, 1973. איש מהענקים האחרים של שנות ה–60 וה–70 לא נשאר בחזית כל כך הרבה זמן ברצףצילום: Charlie Gillett Collection / Redferns via Getty Images
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

באמצע Bookends, האלבום הרביעי של סיימון וגרפונקל שיצא ב–1968, יש חטיבה קטנה של שלושה שירים שעוסקים בזיקנה. ב־Overs, שיר על בני זוג מבוגרים, סיימון שר "למה שלא נפסיק לרמות את עצמנו? המשחק נגמר, נגמר, נגמר". הקטע "קולות של אנשים זקנים" הוא בדיוק מה שמעיד עליו שמו: הקלטות של אנשים זקנים מדברים. השיר שנועל את החטיבה הוא Old Friends, שבו סיימון וגרפונקל בני ה–27 מתבוננים בתימהון באופק הכה־רחוק של הזיקנה. "אתה יכול לדמיין אותנו בעוד הרבה שנים, חולקים בשקט ספסל בפארק? כמה מוזר להיות בן 70", שר גרפונקל (את המילים שכתב והלחין סיימון).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ