לגעת בכוכב השחור: צלילה אל מעמקי מכתב הפרידה שהשאיר דייוויד בואי אחרי מותו

באלבומו האחרון של דייוויד בואי, שכולו תפילת אשכבה מרגשת ואפלה, העולם הבא כבר מדבר מגרונו. פרידה מכוכב שאי אפשר למדוד 
בקני מידה אנושיים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: מתוך ערוץ היוטיוב
אבי פיטשון
אבי פיטשון

ב–8 בינואר, ביום ההולדת ה–69 שלו, הוציא דייוויד בואי אלבום אוונגארד מטורף והזוי. שום דבר באלבום שקדם לו, "The Next Day" שיצא ב–2013, לא יכול היה להכין אותנו לג'ז החלל המבעית, המסויט ועוצר הנשימה הזה. בואי לא נשמע כה מוזר, אקספרימנטלי ולא מפוענח מאז "טרילוגיית ברלין" שלו מהחצי השני של שנות ה-70. ועם זאת, אפשר לזהות שזה בואי מקילומטר, כי בואי הוא הכוכב היחיד במעמדו שיכול ומעז, היחיד שמסוגל להתפרע כך בלי שזה יישמע מלאכותי, מגוחך, יומרני או בלתי קומוניקטיבי. ברבות השנים אמנם היו מי שהטילו בו ספק, שניסו להכפיף את המאסטר לקני־מידה אנושיים, למדוד אותו במדדים ובשפה אנושיים, אבל תמיד היה ברור שמדובר באיש שנפל לכדור הארץ.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ