מה קורה לנו כשאנחנו שומעים קולות מלחמה

המחקר של תפקיד הסאונד בשדה הקרב הוביל את ד"ר ג'יי מרטין דוטרי לשינוי תפישות הן בנוגע למוזיקה והן בנוגע למלחמות. בראיון מסביר החוקר האמריקאי כיצד נהפכה אחת האמנויות הנעלות מכולן לכלי נשק, איזה שימוש עושים בו צבאות, כיצד בני אדם מאזינים ומה הם בוחרים לא לשמוע, והאם כולנו, במידה זו או אחרת, נפגעי רעש

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רכב צבאי אמריקאי ליד באר נפט בוערת ברומיילה, עיראק, 2003
רכב צבאי אמריקאי ליד באר נפט בוערת ברומיילה, עיראק, 2003 צילום: Mario Tama/Getty Images
דפנה ארד

האזנה למוזיקת פופ מערבית עלתה לנער עיראקי בן 15 בחייו: לאחר שהנער, איהם חוסיין, נתפס מאזין למוזיקה כזו בדוכן של אביו בשוק במוסול לפני כמה חודשים, נערף ראשו בפומבי. בעיניו של החוקר ג'יי מרטין דוטרי, האירוע הזה, כמו מקרים נוספים מהעת האחרונה בעיראק ובסוריה שבהם מוזיקאים איבדו את ראשם בנסיבות דומות, מחזק את הנחת היסוד, שמוזיקה היא גורם רב־עוצמה בעולם. "בכמה שיחות שקיימתי עם אזרחים בעיראק הם אמרו לי כי במשך המלחמה הם הפסיקו לגמרי להאזין למוזיקה. האזנה למוזיקה בפומבי היתה מסוכנת מדי והפכה אותם למטרה לאלימות דתית", הוא מציין. "כל הסיפורים האלה, עם כמה שהם מחרידים, מאששים את הדעה בדבר כוחה של המוזיקה. אם נלחמים בה, זה אומר שיש לה יכולת פעולה". אלא שבהמשך הוא גילה, לאכזבתו, כי גם לכוחה של המוזיקה יש מגבלות. לא פעם, רעם תופי המלחמה גובר על צלילי המוזיקה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ