חייו ומותו של אחד המוזיקאים המרתקים שחיו כאן

הוא היה אחד היוצרים המוכשרים שפעלו בארץ, אבל חוסר השגרתיות עלה לו בריחוק תמידי ממרכז הבמה. סיפורו של הזמר והגיטריסט צ'ארלי מגירה, שהלך לעולמו בברלין בחודש שעבר

צ'רלי מגירה
צ'ארלי מגירהצילום: יובל שיבר - יש אוירה
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

זאת היתה הופעה טובה במיוחד, אחת מאותן הופעות שאף אחד מהנוכחים, לא המוזיקאים ולא הקהל, לא רוצה שייגמרו. על הבמה עמדו "צ'ארלי מגירה ונערת ההפקר". מיכל קהן, "נערת ההפקר", לא זוכרת איפה היתה ההופעה, אבל היא זוכרת שכשהלהקה ירדה מהבמה, המתופף שניגן איתה ועם גבי אבודרהם, הלוא הוא צ'ארלי מגירה, הביע את אכזבתו מכך שההופעה הסתיימה, הקסם פג וצריך לחזור לחיים הרגילים. אילו אבודרהם היה אדם שגרתי, הוא בטח היה אומר למתופף: "וואללה, באמת מבאס". אבל אבודרהם היה אדם ומוזיקאי בלתי רגיל. "אל תדאג", הוא אמר ברצינות תהומית למתופף המאוכזב, "ההופעה אולי נגמרה אבל היא ממשיכה להתקיים בממד הנצחי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ