סקס, סמים וחנוך לוין: מאחורי הקלעים של הבלוק

מועדון הבלוק, מבחינתו של הבעלים ירון טראקס, הוא לא עסק אלא יצירת אמנות. כעת, לאחר שהוכתר כאחד המועדונים עם הסאונד הטוב בעולם, מתכונן טראקס לפסטיבל הראשון בתולדותיו ומסביר מדוע האדם שהשפיע יותר מכל על הבלוק הוא דווקא חנוך לוין

שלמה קראוס
ירון טראקס, בעלי מועדון הבלוק
ירון טראקס. פרפקציוניזם בלי תחתיתצילום: איליה מלניקוב
שלמה קראוס

כשירון טראקס מדבר הוא יורה מלים בקצב שגם רקדן מיומן לא היה עומד בו, מסובב מונולוגים בביט מהיר ורפטטיבי. הוא מתעניין בכל ויש לו דעה על הכל והוא לא מפריד בין עיקר לטפל כי אצלו אין דבר כזה טפל, בטח לא כשמדובר במוזיקה, ובוודאי לא כשמדובר במועדונים. כבר 25 שנים שהוא חי את הרחבה. תחילה כבליין, אחר כך כדי־ג'יי, ובעשור האחרון כבעלים של המועדון הישראלי המוביל של תקופתנו, הבלוק. ובעצם המלה "בעלים" מחטיאה את העניין. טראקס (47) מתנהל יותר כמו אמן העמל על יצירת חייו. יצירה שאינה מפסיקה להתפתח ולהשתנות, כזו הנלחמת בעקשנות ומסרבת להגיע לשלמות. אנשים שעבדו איתו מתארים אדם חולמני, עם אהבה תמימה של ילד, אבל גם אובססיבי, אקסצנטרי, על גבול ההפרעה. כזה שיכול להתעמק בגלי קול באותה חרדת קודש שרבנים מתעמקים בספרי קבלה, אך גם מאבד את קור הרוח בשניות כשמשהו לא נעשה כראות עיניו. מבחינתו הבלוק הוא לא רק עסק, הוא גם נבואה שהופקדה בידיו, כבידיהם של הנביאים התנ"כיים, ותפקידו בעולם הוא לזקק ולהפיץ אותה להמון המאמינים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ