הגעתה לארץ של להקת "אינפה ריוט" היא הזדמנות להיזכר בזרם המוזיקלי, יו־קיי82

יו־קיי82 הוא זרם מוזיקלי שלא זכה להערכה רבה, אבל העניק לפאנק את המראה המזוהה עמו שהתגלגל בהמשך לתחפושות פורים פופולריות

אבי פיטשון
אבי פיטשון
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
להקת GBH, אחת משתי הלהקות הגדולות של היו־קיי82
להקת GBH, אחת משתי הלהקות הגדולות של היו־קיי82צילום: Erica Echenberg / Redferns / Getty Images IL

בכתה ח׳ רק ערן ואני אהבנו פאנק בכל השכבה. אחרי שלמדנו על ה"סקס פיסטולס" דרך קומץ כתבות שערורייתיות בעיתונות המיינסטרים הישראלית, רצינו עוד. זה דרש עבודת בילוש דקדקנית, אבל בהדרגה גילינו שיש להקות פאנק פעילות בזמן אמיתי (1982). יום אחד ערן הגיע לבית הספר עם חוברת מוזיקה בריטית שמצא בחנות עיתונים בהרצליה, ובה ראיון עם להקת פאנק שלא הכרנו, בשם "אינפה ריוט". הבנו בערך מה זה "ריוט", אבל השילוב של שתי המלים נשמע כמו קוד, סיסמה אבסטרקטית, "שומשום היפתח" לעולם חדש של רעש, עוצמה ויופי. "אינפה ריוט" לחשנו בחיל ורעדה, מדמיינים חבורה מסוכנת, בלתי מתפשרת, יותר־רועשת־מכל־מה־ששמענו־עד־כה. עברו 36 שנים חטופות, ו"אינפה ריוט", שהיום אני כבר יודע שמשמעות שמה הוא שיבוש במבטא לונדוני כבד למשפט "בעניין של מהומות", מגיעים להופעה בישראל, בלבונטין 7 ביום חמישי. הטיימינג הפורימי והפז״מ של הלהקה (שחזרה לפעילות לפני שנים ספורות) מעלים שאלות מתבקשות – האם מדובר באנשים מבוגרים שמתחפשים לפאנקיסטים כדי להתפרנס, והאם אבד האמ־אמא של הכלח על מה שהם עושים? מיותר לציין שאוכל לכם את הראש במענה.