לעמיר לב נמאס להיות רוקר. תנו לו להיות זמר ים-תיכוני

לעמיר לב נמאס מהיגון, מהמורבידיות, מהדרמה ומהשיאים, נמאס מרוקנרול. בתחושה הסובייקטיבית שלו, רק עכשיו, באלבום החדש שהוציא, הוא מתחבר לנוף מולדתו, לערק, לאור ולים. באותה הזדמנות הוא גם נפרד מהכעס והמחאה ומבקש שנחיה את הכאן ועכשיו

עמיר לב בביתו בכליל
עמיר לב בביתו בכליל. לא רוצה להיות "פוראבר יאנג"צילום: איליה מלניקוב
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

לפני שלושה חודשים וחצי, מיד אחרי שעמיר לב הוציא את "סנו ז'אוול", הסינגל הראשון מתוך האלבום החדש שלו, התקשרו אליו מהחברה שמפעילה את דף הפייסבוק שלו ואמרו לו, "אל תפתח את התגובות ל'סנו ז'אוול'". כל מי שגידל ילדים – ולב גידל חמישה – יודע שהדרך הבטוחה ביותר לגרום לילד לעשות משהו היא לומר לו "אל תעשה את זה". כשלב פתח את התגובות ל"סנו ז'אוול" הוא ראה משפטים כמו "זה לא עובד", "זה לא זורם". היה אפילו מישהו שכתב, "אל תלכו להופעה, הוא עושה רק שירים כאלה". כלומר, שירים שלוקחים אל הקצה את הנטייה המוכרת של לב לביטוי רפטטיבי, מונוטוני ומדוקלם. משפטים קצרצרים (שתיים־שלוש מלים), שחוזרים שוב ושוב, מסתובבים סביב עצמם, לא חותרים לשום שיא, ולוּ המינימליסטי ביותר. שירים דמויי מנטרות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ