דיוויד בואי וברלין: הרומן בין העיר שראתה הכל לאיש שנפל לכדור הארץ

במלאות 40 שנה לטרילוגיית האלבומים הברלינאית והאיקונית של דיוויד בואי, יצא ניב הדס למסע בעקבותיו בבירת גרמניה ופקד את המקומות בהם כתב, הקליט, בילה והתאהב. על הבריחה מעוני, סמים וכישוף שחור בלוס אנג'לס, על העבודה עם איגי פופ, בריאן אינו וטוני ויסקונטי ועל החומה ששימשה השראה לשיר היפה ביותר שנכתב אי פעם

ניב הדס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניב הדס

במדשאות המוריקות של הטירגארטן, הפארק רחב הידיים שבקצהו שוכן בניין הרייכסטאג בברלין ובו הפרלמנט הגרמני, פרושות עשרות קבוצות מאורגנות מלוות במדריכים ידעניים שמספרים לחבריהן על ההיסטוריה המפוארת והאיומה של המבנה המונומנטלי שלפניהם. חלק מתעניינים בארכיטקטורה הניאו־רנסנסית והשיפוץ שעבר לאחר המלחמה; אחרים שואלים על המשמעות הסמלית של הקונסטרוקציה שייצגה את איחוד נסיכויות גרמניה במאה התשע־עשרה – בעקבותיו נכתב ההימנון ״גרמניה מעל הכל״ – וכיצד השפיעה עליו חלוקת העיר; ויש מי שמתעכבים על ההצתה המפורסמת, שבוע לפני הבחירות ב־1933, שבאחריות לה האשים אדולף היטלר את הקומוניסטים והוציא שורת צווים מינהליים שסייעו לו לנצח ולשלוט במדינה. כולם, אגב, מתלוננים על החום והקושי למצוא ממנו מפלט. עם כל הקדמה, הנאורות, הפתיחות, התרבות העשירה והכלכלה המשגשגת, גרמניה היא בשום אופן לא מדינה שמוכנה להתמודד עם הקיץ במהדורת 2018. עזבו אתכם מסטארט אפים טכנולוגיים, הראשון שיפתח חנות מזגנים בקרויצברג יהיה מיליארדר. ואז, אחרי שהשמש ומערכת הצלייה המשוכללת שלה חולפות ומחזירות את יושבי הפארק להכרה, מישהו נזכר בדיוויד בואי. ליתר דיוק, בהופעה הבלתי נשכחת שלו בפסטיבל שהתקיים במקום ביוני 1987, שנתיים וקצת לפני נפילת החומה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ