בחזרה לכביש 61: מסע אל שורשי המוזיקה באמריקה

ממפיס, טנסי; ניו־אורלינס, לואיזיאנה; טוניקה, גרינווד וקלארקסדייל, מיסיסיפי. במקומות אלה, שהיו רוויים גזענות מדממת ומאבקים נגדה, הונחה התשתית של המוזיקה הפופולרית: הבלוז, הג'ז, הסול והרוקנרול. טיול למקומות היסטוריים אלה חושף איזה חלק ממנה הוא תוצר של שיתוף פעולה בין שחורים ללבנים ואיזה חלק הוא תוצר של התנגשות ביניהם

עמוס הראל
עמוס הראל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
האו ג'ייס
להקת ה"או-ג'ייז" בהופעה, 2010 . לחוות לרגע מחדש את ימי הנעוריםצילום: RaymondBoyd51

אל גרין, האיש עם הקול הכי יפה בעולם המערבי מבלה את רוב זמנו בארבעים השנה האחרונות בכנסייה קטנה ואנונימית למדי בדרום העיר ממפיס, טנסי. גרין, אחרון זמרי הסול הגדולים שזכו באהבתה של אמריקה בשנות הששים והשבעים, הוא גם היחיד ביניהם שנותר בחיים. אוטיס רדינג מת בדמי ימיו בתאונת מטוס; סאם קוק ומרווין גיי נרצחו בגיל צעיר יחסית; ריי צ'ארלס וג'יימס בראון הלכו לעולמם בשיבה טובה, פחות או יותר. את גרין, הגבר שנשאר אחרון, עדיין אפשר למצוא בימי ראשון בצהריים מטיף לקהילה הקטנה שלו בכנסיית Full Gospel Tabernacle, מקדש הבשורה המלא. הכתובת הרשמית של הכנסייה שוכנת ברחוב הייל, אבל השלט בכניסה לרחוב מבשר, באופן טבעי, כי הגעת לשדרות אל גרין.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ