שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הסרט על "קווין" מפספס לחלוטין את חד פעמיותו של פרדי מרקיורי

פרדי מרקיורי נמשך לנשגב ולפנטסטי וניחן בכריזמה ובתאוות עוצמה שסחפו אחריהן מיליונים. הסרט "רפסודיה בוהמית" לא מצליח להעביר את גדולתו כאמן ואת התופעה התרבותית שמאחורי להקת קווין

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
"קווין" בהופעה, 1979. יצור כלאיים חד־פעמי. צליל נקי ומושלם בעוצמה של מפלצת איצטדיונים אימתנית
"קווין" בהופעה, 1979. יצור כלאיים חד־פעמי. צליל נקי ומושלם בעוצמה של מפלצת איצטדיונים אימתניתצילום: Andre Csillag/REX/Shutterstock

אחד המאפיינים המוכרים של סרטים ביוגרפיים, בעיקר הוליוודיים, הוא הדחיסה המלאכותית של אירועים נפרדים לאירוע מתמשך אחד, שלוחץ על בלוטות הרגש וקולטני הנרטיב של הצופים. "רפסודיה בוהמית", סרט על כוכב פופ אנגלי אקסצנטרי וזוהר שיצרו אנשי קולנוע אמריקאים שרוצים להרוויח, נוקט את המהלך הזה שוב ושוב.

לפעמים הוא עושה את זה בשיטת המניפולציה הרכה, שבה מצמצמים את המרחק בין הנקודות הכרונולוגיות לשם יצירת קו רציף, בלי לשחק יותר מדי עם העובדות. כך, למשל, בסצינת המפגש בין פרדי מרקיורי הצעיר לבין הגיטריסט בריאן מיי והמתופף רוג'ר טיילור, חבריו לעתיד בלהקת "קווין". השנה היא 1970. מרקיורי, שנקרא אז פארוק בולסרה, בא למועדון קטן כדי לראות את הלהקה של מיי וטיילור, שנקראה "Smile". אחרי ההופעה, מחוץ למועדון, הסולן של "סמייל" מודיע למיי וטיילור שהוא עוזב את הלהקה ומצטרף ללהקה אחרת, מצליחה יותר. ובדיוק אז מרקיורי יוצא מהמועדון, מציג את עצמו לפני מיי וטיילור, מתבשר שמשבצת הסולן של "סמייל" התפנתה, וכל השאר היסטוריה. אילו מרקיורי היה חוזר לרגע מן המתים וקורא את התסריט, נדמה שהוא היה אומר לתסריטאי "How convenient, darling".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ