הפופ מת, ונולד השנה מחדש

קיי־פופ, טראפ לטיני, רגאטון וחמישים גוונים של היפ־הופ: ניצחון תת־הז'אנרים הביא להולדתה של מוזיקת הפופ החדשה — "פופ 2.0". השנה אפילו מוסד הגראמי הכיר בחשיבותה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ביונסה. האם היא תשרוד את המעבר ל"פופ 2.0"
ביונסה. האם היא תשרוד את המעבר ל"פופ 2.0"צילום: Daniela Vesco / Invision for Par
ג'ון קרמניקה, ניו יורק טיימס
ג'ון קרמניקה, ניו יורק טיימס

המשמעות של המושג "פופ" משתנה בהתאם לזווית שממנה מסתכלים. הוא עשוי לשמש כתיאור לגודל הקהל, שמרמז למשהו פופולרי, או שהוא יכול לשמש כהגדרה לז'אנר ולסאונד מסוים. בשלושת העשורים האחרונים, שתי ההגדרות הללו היו אותו דבר. אתם מבינים למה הכוונה: תרועת הקונפטי של קייטי פרי, ציוציו קלי המשקל של ג'סטין טימבלייק, התיאטרליות המופרזת של ליידי גאגא, הפיקחות הלא־פקחית של טיילור סוויפט. מוזיקה שמכוונת להרמות, אקסטזה וספקטקל. לעתים קרובות, היא מהווה גם פתרון בגודל אחיד שמתאים להכל. למשך תקופה, בשנות ה–80, סוג כזה של מוזיקת פופ — חישבו על מייקל ג'קסון ומדונה — היווה תרבות הומוגנית, וזו הסיבה ששתי ההגדרות של פופ היו שלובות זו בזו. בשנים האחרונות, הדפוס הזה התפרק כמעט לחלוטין, בעיקר בשל התחזקות הסטרימינג. סגנונות שבעבר התייחסנו אליהם כתת־ז'אנרים של הפופ — קיי־פופ, טראפ לטיני, היפ־הופ מלודי ועוד — השתלטו על השיח.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ