איתן תבור, שהתאבד לפני 20 שנה, הוא הגיבור הנשכח של תרבות המועדונים הישראלית

הוא היה מגה די־ג'יי עוד לפני שסצינת המועדונים הפכה לתרבות להמונים, וגם שדרן רדיו שהשפיע על התפתחותה של תרבות חיי הלילה בארץ. אבל אז הוא נסוג מהכל, חווה משבר נפשי עמוק, וכשהיה בן 37 התאבד באופן אכזרי במיוחד. 20 שנה למותו של איתן תבור, החלוץ שהלך לפני מחנה המוזיקה האלקטרונית אבל לא מצא בעצמו את הכוחות לשאת את עברו האפל

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן תבור מתקלט בפינגווין
איתן תבור במועדון הפינגווין בתל אביב, אמצע שנות ה-80. זרעים של תחושת החוסר ערךצילום: אריאל סמל, מתוך "אנשי הפינגווין"
בן שלו
בן שלו

זה היה במועדון הפינגווין, או אולי במועדון שירוקו. השנה היתה 1985, או אולי 1986. מה שבטוח זה שאיתן תבור הניח על הפטיפון את "Our Darkness" של אן קלרק ואז מיהר לעזוב את עמדת הדי־ג'יי ולרדת אל רחבת הריקודים של המועדון. היו לו בערך חמש דקות. "Our Darkness" נמשך כחמש דקות וחצי, ותבור היה חייב לחזור לעמדה כמה שניות לפני סיום השיר כדי לשים את השיר הבא. רוב התקליטנים לא עושים את ה-move הזה. הם נשארים בעמדה ולא מתערבבים ברוקדים. גם תבור לא התערבב במובן העמוק. "איתן תמיד היה Untouchable", אומרת עליו קרן לב, שהיתה חברה קרובה. ובכל זאת, אז בפינגווין או בשירוקו הוא סיים את המסלול הקצר מעמדת הדי־ג'יי, התמקם על רחבת הריקודים, ובתוך שנייה כל העיניים היו עליו. וזה תמיד היה כך. גם שנים אחר כך כל מי שהכיר את תבור וראה אותו אז בפעולה מדבר בפליאה על הריקוד שלו. הריקוד של תבור היה ממגנט, הוא היה תגובה ישירה למוזיקה, וזה לא היה מקרי: תבור – שהיה גם סולן להקת "קסבה" במשך זמן קצר בסוף שנות השמונים – הקשיב למוזיקה בכל הווייתו, נפש וגוף.

תגובות