שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

לאן נעלמה הגיטרה החשמלית המזרחית?

אריס סאן הביא אותה לכאן ומאז היא הצליל הישראלי בה"א הידיעה: הגיטרה הים־תיכונית המזרחית. גדולי הנגנים מדברים על ההיסטוריה שלה, מתארים את הצורות שלבש קולה הייחודי, ומנסים לענות על השאלה: האם היא גמרה את תפקידה ההיסטורי?

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
משה בן מוש (מימין) ויהודה קיסר
משה בן מוש ויהודה קיסר. נבדלים בגישות, אבל אחראים יחד להשרשת הצליל בישראל - צולם במלון דריסקו בתל אביבצילום: אריק סולטן

לפני כמה שנים הוזמן אריק כהן – עם צירה ב-א', כמו קלפטון – לנגן בהקלטה של זמר פופ ים־תיכוני. כהן, אחד הגיטריסטים הכי טובים בארץ, וירטואוז עם נשמה, בא עם הגיטרה הקבועה שלו – גיטרה וינטג', רבע נפח, שכיכבה באינספור הקלטות – וניגן את התפקיד שהתבקש לבצע. המפיק באולפן לא היה מרוצה. לא היו לו טענות לנגינה עצמה, אבל היתה לו בעיה עם הצליל. כהן הפיק את הסאונד המזוהה של הגיטרה החשמלית הים־תיכונית – דק, חד, עגול, מסתלסל וקופצני. המפיק לא רצה את הסאונד הזה. הוא נשמע לו עתיק, צליל מפעם. "הוא אמר: 'בוא נשים על זה איזה אפקט, נעשה את זה מודרני יותר. או שנחליף את הגיטרה בבגלמה'", אומר כהן. "אמרתי לו שלדעתי אפשר לנגן שירים מודרניים עם גיטרה מזרחית מקפיצה, אבל זאת היתה החלטה שלו".

תגובות