40 שנה לאלבום "החומה" של פינק פלויד: כשרוג'ר ווטרס ירק את התסכול בפרצוף

לפני 40 שנה בדיוק יצא האלבום "החומה" של פינק פלויד ונהפך בתוך זמן קצר למונומנט תרבותי. האם הוא עדיין אלבום חניכה הכרחי בדרכם של נערים ונערות חובבי מוזיקה?

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

"בתחילת הדרך, לפני Dark Side of the Moon, פינק פלויד ניגנה מול קהלים שגודלם איפשר לקסם של האינטימיות להיווצר. אבל נעשינו מצליחים מאוד וב–1977 כבר הופענו באיצטדיוני כדורגל. הקסם אבד בתוך ים האנשים. נעשינו מכורים לפופולריות ולכל מה שכרוך בה. הרגשתי ניכור הולך וגובר כלפי הוויית האגו ותאוות הבצע, ולילה אחד, באיצטדיון האולימפי במונטריאול, התסכול שלי התפרץ. מעריץ בן עשרה ניסה לטפס על הרשת שהפרידה בינינו לבין עדר הבקר האנושי שהצטופף מול הבמה וצרח את הערצתו לבני האלים שמעבר להישג ידו. בהתקף זעם, שנבע מאי ההבנה שלו ומהעיוורון שלי, ירקתי את התסכול שלי בפרצוף שלו. מאוחר יותר באותו לילה, המום מההתנהגות שלי, הבנתי שאני ניצב מול שתי אפשרויות. להתכחש להתמכרות שלי ולהישאר בהוויה נטולת קסם, במצב של Comfortably Numb, או לקבל על עצמי אחריות, לבחור בדרך הקשה יותר ולצאת למסע כואב כדי לגלות מי אני ולהיכן אני שייך. החומה היתה התמונה שציירתי כדי לעזור לעצמי לעשות את הבחירה הנכונה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ