רונן בן טל הופך טרגדיות אישיות למוזיקה

רונן בן טל התחיל לעשות מוזיקה בימי הפינגווין אבל התפרסם בשנות התשעים עם להקתו "אור כשדים", שנעלמת וחוזרת ככשמתחשק לו. זה קורה בעיקר אחרי טרגדיות אישיות. בראיון לרגל צאת אלבום חדש של ההרכב, הוא מספר על כוח העמידה שלו, על יצירה מתוך אינסטינקט ועל קאמבקים לא צפויים

בן שלו
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רונן בן טל
בן שלו
בן שלו

באלבום החדש של להקת "אור כשדים" יש שיר נהדר שנקרא "שיר על בית". יש לו לחן דרמטי וסוחף, צליל גדול ומהדהד, ובעיקר יש בו שילוב לא מצוי בין צעקה לפרספקטיבה. בדרך כלל זה או-או: או שהזמר זועק את מה שגועש בקרביים שלו או שהוא מתבונן בעצמו ממרחק ומעבד את מה שעובר עליו באיזמל הקר של התבונה. התרחיש הראשון שכיח יותר, בהכללה, אצל זמרים צעירים. התרחיש השני – אצל זמרים מבוגרים. רונן בן טל, מנהיג וסולן "אור כשדים", כבר בן 61. הוא משתייך לפי גילו לקבוצה השנייה, ואפשר היה לצפות שכמו אצל רוב בני המחזור שלו, גם ביצירה שלו התבונה תבוא על חשבון היצר הפראי. אבל לא כך נשמע האלבום החדש של "אור כשדים", שנקרא "דב ורב" (ויושק בהופעה במועדון בארבי בתל אביב ב-18 בדצמבר), וזה בולט באופן מיוחד ב"שיר על בית": על מנגינה שמהדהדת פיוט מבית כנסת בן טל שר בקול הבזלת שלו, הקשה והכהה: "שיר על בית, חיפשתי עץ עם גזע הנטוע עמוק באדמה / כי פחדתי שעם רוח חזקה ביתי לא יחזיק עוד מעמד / באה רוח, באו גם חיות, ועננים וגשם וסופה / והבית וכל בני ביתי בתוך לבי, גופי, עמוק בנשמה... כמו הלב כן הוא הבית / וכעץ נושק לאדמה / בזכות יושביו כל כך חזק הבית / בלב שלם, בגוף, בנפש חפצה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ