יהודה פוליקר חוזר ל"בנזין" ומתחרט על כל השנים שבהן הסתיר והסתתר

מרד הפרברים. ההחמצות של גיל הנעורים. החיים כגיי. המשיכה למיסטיקה. בגיל 69, מפוכח ומשוחרר מתמיד, יהודה פוליקר שב אל השירים של "בנזין" במופע מחווה, מסביר למה עם השנים הוא נהיה אמיץ יותר וגם גיטריסט פרוע יותר ומבטיח שיום אחד הוא עוד יביע בחדות ובבהירות את דעתו על מה שקורה בישראל

בן שלו
בן שלו
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יהודה פוליקר
יהודה פוליקר. הייתי מתקן את החיים שליצילום: גבריאל בהרליה

רוקנרול זאת מוזיקה שנעשית על ידי אנשים צעירים בשביל אנשים צעירים, אבל אחד האנשים שהבינו בצורה המדויקת והעמוקה ביותר את להקת "בנזין", שהיתה אחד העפרונות הכי מחודדים בקלמר של הרוק הישראלי לדורותיו, היה מלחין קלאסי־אוונגרדי שהיה בן יותר מ-70 כשלהקתו של יהודה פוליקר עלתה בסערה על במת המוזיקה הישראלית בתחילת שנות השמונים. קראו לו יוסף טל. טל (1910-2008), חתן פרס ישראל במוזיקה שהלחין מוזיקה א־טונאלית חסרת פשרות, העביר ב-1985 סדרת הרצאות על המוזיקה הקלאסית של המאה העשרים, באוניברסיטה המשודרת בגלי צה"ל. ההרצאות שלו לא צייתו לסכמה המקובלת של סקירת הסגנונות והמלחינים הבולטים, אלא היו חופשיות ואסוציאטיביות יותר, ובכל זאת, כשטל הודיע בתחילת ההרצאה השישית, שעסקה ברגש ובשכל במוזיקה, שהוא עומד להשמיע שיר של "להקת פזמונים ישראלית", הוא הפתיע מן הסתם אפילו מאזינים שהכירו את נטיותיו הנון־קונפורמיסטיות.