סיפור שמתחיל במשלוח מהולנד ונגמר במוסד תרבות תל אביבי

כשאנשים התקבצו באייטיז מחוץ לחנות שפתח כתחביב הוא הבין ש"יש פה ביזנס". השכרה זניחה של קלטות התגלגלה והפכה את "האוזן השלישית" לאחת מספריות הסרטים והמוזיקה המובילות בעולם. עכשיו מיקי דותן מוכר את המוסד שהפך לסמל. "אנחנו בעצם גדלנו מזה שכולם אמרו 'אין עתיד' וסגרו"

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
מיקי דותן. "אני חושב ש–33 שנה זה מספיק"
מיקי דותן. "אני חושב ש–33 שנה זה מספיק"צילום: מגד גוזני
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן
נירית אנדרמן

לתל אביבים שאינם מילניאלים, כניסה ל"אוזן השלישית" היא כמו מסע משוגע בזמן. החנות קיימת 33 שנה, אבל בעקבות התהפוכות הטכנולוגיות שהיו בתקופה הזאת נדמה כאילו עברו לפחות מאה שנה מאז שנפתחה. ההדף מן העבר מגיע כבר בכניסה, כשנתקלים באלפי התקליטים המסודרים באופן מופתי ונזכרים בימים רחוקים שבהם אפשר היה לשלוף אחד מן המדף ולבקש להאזין לו בדלפק, כי היי, מי בכלל חלם אז על יוטיוב וספוטיפיי. הוא מקבל תנופה כשעולים לקומה השנייה, רואים שספריית ה־DVD התכווצה לחדר אחד קטנטן ונשאבים לזיכרון של ההמונים שהיו נדחסים בערב יום הכיפורים בספרייה הישנה, הגדולה, עומדים מבועתים מול המדפים שהתרוקנו מזמן, כי היי, מי בכלל דמיין אז את נטפליקס. 

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ