למה דווקא בוב דילן מכר את כל הזכויות לשיריו?

התשובה, חבריי, היא מוות ומיסים. בימי מגפה, אפילו הסינגר־סונגרייטר הערכי מכולם מבין שזכויות על מוזיקה הם אחד ממקורות ההכנסה הבטוחים ביותר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
בוב דילן.  "הסכת הוא חד־פעמי יותר. שיר של דילן הוא על זמני"
בוב דילן. "הסכת הוא חד־פעמי יותר. שיר של דילן הוא על־זמני" צילום: FRED TANNEAU / AFP
ניצן פינקו
ניצן פינקו
ניצן פינקו
ניצן פינקו

החדשות על מכירת הקטלוג של בוב דילן בסכום דמיוני של 400 מיליון דולר - להלן העסקה הגדולה ביותר בתעשיית המוזיקה אי פעם - התקבלו בתקשורת ובקרב מעריציו בחשדנות, בלבול ובעיקר חוסר הבנה. "האם דילן מנסה לחמוק ממס?" שאלו במגזין הכלכלי "פורצ'ן". "מה המשמעויות של המכירה?" תהו ב"רולינג סטון".

השאלה האמיתית היא, מדוע דווקא דילן, שבמשך עשורים מגלם את ארכיטיפ הסינגר־סונגרייטר הערכי וחסר הפשרות, בחר לוותר באחת על השליטה ביצירה שלו? אותו זמר שלא בא לקבל את פרס הנובל שזכה בו, שלא משוחח עם התקשורת ושומר בקנאות על פרטיותו, שהחזיק קרוב את כל הקלפים מאז שאפשר לזכור, נותן לפתע לחברת יוניברסל לשבץ את המוזיקה שכה יקרה ללבו היכן שרק תחפוץ, לרבות פרסומות. קיים סיכוי לא רע שבקרוב נשמע למשל את "צעיר לנצח" מוביל קמפיין פרסומת לקרם פנים או את Lay Lady Lay בפרסומת למזרן יוגה חדש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ