חמש שנים חלפו מאז מותו של דייוויד בואי, ורוחות הרפאים עדיין כאן

מאז ומעולם נכח הפחד משיגעון בשיריו של דייוויד בואי, שהלך לעולמו לפני חמש שנים. התאבדותו של אחיו למחצה שסבל מסכיזופרניה שלחה אותו לביקור במוסד בו רצחו הנאצים פגועי נפש, והולידה אלבום תגובה מטלטל. 25 שנה אחרי, הוא נשמע רלוונטי מתמיד

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
דייוויד בואי ב-1996. "יצרתי גיבור שאני מעריץ כדי להיפטר מהאשמה ותחושת הכישלון שלי"
דייוויד בואי ב-1996. "יצרתי גיבור שאני מעריץ כדי להיפטר מהאשמה ותחושת הכישלון שלי"צילום: Arnaud MEYER/Leemage via AFP
ניצן פינקו
ניצן פינקו
ניצן פינקו
ניצן פינקו

חמש שנים חלפו מאז שדייוויד בואי, מהאייקונים הגדולים של הרוק, מת ממחלת הסרטן. אחת הסיבות בגללן הפך לאייקון היא כשרונו להמציא דמויות, ואז לחיות בתוכן. זיגי סטארדאסט, האסטרונאוט מייג'ור טום — וגם אלאדין סיין, הבחור המשוגע שבשמו מסתתר משחק המילים A Lad Insane. זה היה שם אלבומו של בואי משנת 1973, "אלבום הברק" המיתולוגי שאת עטיפתו צילם בריאן דאפי. בואי מצולם בה על רקע לבן, ללא חולצה, שערו באדום בוער ועיניו עצומות כמת. על פניו הברק המפורסם, הכחול־אדום, של זיגי סטארדאסט, ואת עצם הבריח שלו מעטרת דמעה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ