כולם קראו לזה טריפ־הופ. הם קראו לזה אהבה: 30 ל־Blue Lines של "מאסיב אטאק"

Blue Lines, אלבום הבכורה של "מאסיב אטאק", הגיח משום מקום, נשמע כמו שום דבר לפניו, והצליח להתיך אלקטרוניקה, היפ־הופ ונשמה עילאית לכדי שפה מוזיקלית חדשה. השבוע מלאו 30 לצאתו

חברי "מאסיב אטאק" 3D (מימין), דדי ג'י ו-Mushroom. קיום בו־זמני של זרימה חופשית ודייקנות כירורגית
חברי "מאסיב אטאק" 3D (מימין), דדי ג'י ו-Mushroom. קיום בו־זמני של זרימה חופשית ודייקנות כירורגיתצילום: Nils Jorgensen / Shutterstock
בן שלו
בן שלו
בן שלו
בן שלו

Minimalist lover's hip hop. היפ־הופ מינימליסטי לאוהבים (או אולי היפ־הופ לאוהבי מינימליזם?). כך הגדירו חברי להקת "מאסיב אטאק" לעתיד את המוזיקה שלהם בסוף שנות השמונים. היה זה לפני שהשלישייה מבריסטול התגבשה כתא יצירתי מוגדר וחבריה היו עדיין מסונפים לקולקטיב התקליטנים והראפרים The Wild Bunch. הם היו אז אלמונים מוחלטים, אבל זה לא הפריע להם להצהיר בראיון למגזין The Face שהם המציאו סגנון מוזיקלי חדש. והם צדקו, אם כי העולם לא קיבל, מסיבות מובנות, את השם שהם רצו לתת לסגנון הזה. היפ־הופ מינימליסטי לאוהבים? פחות. העולם העדיף את השם "טריפ־הופ".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ