רן דנקר: "אני נותן מענה לנוער מבולבל שמנסה להבין את הזהות המינית שלו"

הוא אובססיבי לחמורים וגופי תאורה, לא מתחרט על השיר שהוציא למרות שכולם אמרו ש"זו התאבדות" ומודה ששנת הקורונה הפכה אותו למוזיקאי טוב יותר – וגם לסנסציית טיקטוק, בלי שבכלל ציפה. בבית של רן דנקר

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רן דנקר בביתו
רן דנקר בביתו. סימן להתחלה חדשהצילום: אורית פניני
אורית פניני
אורית פניני

האווירה בביתו של רן דנקר רגועה. העציצים משגשגים, תאורה טבעית ומלאכותית שוטפת את כורסאות הווינטג' ("יש לי פֵטיש תאורה, בבית יש תאורה בכל מקום אפשרי ואני מפעיל תאורה כל הזמן — דימרים, נרות, כל מה שאפשר") ובחדר העבודה חולקים ספרי המוזיקה מדפים מסודרים עם דרבוקה, קלידים, מגבר נסיעות ודיסקים, המון דיסקים — זכר עמום לימים שבהם התייצב פעמיים בחודש בחנות "האוזן השלישית" ובזבז 700–800 שקל בכל קנייה. "הייתי אובססיבי לדיסקים", הוא נזכר. "היו לי אלפים ואהבתי להיות די־ג'יי לאנשים שנוסעים איתי באוטו. עד עכשיו יש לי כמות יחסית סבבה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ