בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"דרגות לכלוך וניקיון", ישראל ברייט מצליח להפתיע

"המקום שבו אנו צודקים" של יהודה עמיחי בגרסת גרייס ג'ונס, ופסיכדליה בסגנון מצרי. גם באלבומו החדש

7תגובות

ישראל ברייט הוא מלחין מצטיין של שירי משוררים, כפי שיודע מי שהקשיב לאלבומו הנפלא "אוצר סמוי" מ-2004. אבל חרף הידיעה הברורה הזאת, וחרף העובדה שברייט נטל חירויות ניכרות ומשמחות באלבום ההוא (שיר של זלדה על מצע של טראנס? מתברר שזה עובד נהדר), מפתיע לגלות מה הוא עשה עכשיו עם "המקום שבו אנו צודקים", שירו של יהודה עמיחי שסוגר את אלבומו החדש, "דרגות לכלוך וניקיון".

בשתי מלים: גרייס ג'ונס. כן כן, מה שאתם שומעים. מי שעולמו המוסיקלי התעצב בשנות ה-80 לא יוכל שלא לחשוב על חייזרית הפופ האנדרוגינית, וליתר דיוק על להיטה "I've Seen That Face Before", כשהוא ישמע את הפתיחה האינסטרומנטלית של "מן המקום" (כך ברייט קורא לגרסה שלו). היא מרקדת על אותו מקצב אפלולי וטחוב במקצת, חציו טנגו וחציו רגאיי, מקצב שאינו מציית לתקנות המעומלנות שמכתיבות כיצד יש להלחין לכאורה שירי משוררים.

ההברקה הזאת, שמאירה באור בלתי צפוי את שירו הידוע של עמיחי (ושירים ידועים מתחננים לפרשנויות בלתי צפויות), רומזת שהולך להיות פה שמח, וההמשך מאשש את התחזית הזאת. בואו נצלול לרזולוציות גבוהות, השיר הזה מצדיק אותן. את המלים הראשונות, "מן המקום", ברייט שר בהטעמת מלעיל נושנה שמחזירה השיר מהיקום הזר והמטאלי של גרייס ג'ונס אל היקום הקרוב-רחוק של ביאליק וטשרניחובסקי. "מן המקום שבו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב", ממשיך השיר ונכנס לאיזושהי שגרת טגנו-רגאיי ארץ ישראלי. "כי המקום שבו אנו צודקים הוא קשה ורמוס כמו חצר".

ואז קורה משהו, וגם הלחן מתעורר. "אבל ספקות" (הלחן מדגיש בפעמה רועמת את המלה השנייה) "ואהבות" (הלחן מדגיש גם את המלה הזאת בפעמה רועמת) "עושים את העולם" (המלה "עולם" מודגשת, אבל עכשיו באה הדגשה מצלצלת באמת) "לתחוח" (תחוח!) "כמו חפרפרת" (חפרפרת!) "כמו חריש" (חריש!). אין כאן מנגינה יוצאת דופן, וגם לא עיבוד מרקיע שחקים, אבל יש כאן משחק הדגשות מופלא, שעושה את השיר כולו לתחוח, ושירים תחוחים הם תמיד שירים נהדרים.

תצלום: דניאל צ'צ'יק

בעולם מושלם, כשמוסיקאי מהדרג העליון מוציא אלבום אחרי שתיקה של שבע שנים, הוא אמור ליצור עניין גדול. בעולם האמיתי עושה רושם שזה לא קורה. נדמה ש"דרגות לכלוך וניקיון" לא מהבהב בחוזקה על הרדאר התרבותי, והאמת היא שזה לא מאוד מפתיע. הופעת האורח של ברייט במחוזות המיינסטרים, בסוף שנות ה-90 עם להקת "השמחות", היתה תאונה משמחת שעל גבול הנס, ונסים לא מתרחשים פעמיים לאותו אדם. האלבום הראשון של "השמחות" היה הצלחה מסחרית מפתיעה והצלחה אמנותית מסחררת (לטעמי זה אחד האלבומים הישראליים הכי טובים בכל הזמנים); האלבום השני של הלהקה היה טוב מאוד אבל לא טוב כמו קודמו, ומבחינה מסחרית הוא היה כישלון גמור; ואז, אחרי ש"השמחות" נפוצו לכל עבר, ברייט הלך על הקונספט הכלכלי הממגנט של שירי משוררים בהלחנה בלתי קונבנציונלית וחזר סופית אל המרפסת הצדדית שלו. לא נראה שהוא מתאבל על כך, אבל יכול להיות ששמחת החיים וחדוות העשייה שהוא מקרין תמיד מטעות בעניין הזה.

"דרגות לכלוך וניקיון" מיועד איפוא לאנשים שכרוכים אחרי הראש המיוחד של ברייט. זה לא ציבור גדול במיוחד, אבל יש לקוות שהוא לא זניח. ציבור הברייטיסטים יגלה שהאלבום הזה הוא סיפור די פשוט, עד כמה שאלבום שמהלך במקצבים לא בדיוק סימטריים (ולפעמים בלתי סימטריים במפגיע) יכול להיות פשוט. חוקי המשחק (ובעיקר הערבוב החד-פעמי של עממי עם פיוטי, יומיומי עם אמנותי) לא השתנו בצורה מהותית מאז ימי "השמחות", וטוב שכך, ובניגוד ל"אוצר סמוי", אלבום שירי המשוררים של ברייט, האלבום החדש אינו עטוף בהילה של מעשה אמנותי מרהיב. זה פשוט אלבום טוב של ישראל ברייט, כלומר אלבום מצוין.

המהלך העיקרי שברייט עשה ב"דרגות לכלוך וניקיון" קשור לצליל הכובש של האלבום, שנגזר מההרכב שמנגן בו. זאת מעין גרסת טורבו, מוקטנת אך מחוזקת, של "השמחות". אם ב"שמחות" היה מתופף ודרבוקיסט, כאן יש רק מתופף, אבל מתופף שמכה חד ומהיר כמו מתופף פאנק (עידו מימון). ואם ב"שמחות" היה גם אקורדיון וגם פסנתר, כאן יש רק אקורדיון, אבל איזה אקורדיון דומיננטי ונהדר (בכל הקשור לנגינה, ויטלי פודולסקי הוא הכוכב הבלתי מעורער של האלבום הזה). הבס הדינמי והבשרני של גולן זוסקוביץ' משלים הרכב שברצותו נשמע כמו להקת רוקנרול שהגיטריסט שלה נחטף ונכלא על ידי אקורדיוניסט מרושע אך מוכשר להפליא, ברצותו מפלרטט עם פואטיקת הבס-תופים של הדאב הג'מייקני, ברצותו מתמקם על קו התפר שבין טביליסי לבין פינת הרחובות סלמה והר-ציון, וברצותו משלב את כל העולמות האלה באותו שיר.

יש ב"דרגות לכלוך וניקיון" גם כמה נקודות תורפה. הרצף של "המנקה" ו"גוג'י קחטמי" לוחץ באגרסיביות מעט מוגזמת על כפתור המקצבים המטורפים; שלושה או ארבעה מומנטים קטנים לאורך האלבום מעוררים דז'ה-וו מיותר לאלבום הראשון של "השמחות"; ובמחצית השנייה של האלבום יש שני שירים בינוניים ("למה פנית ימינה-מינה" ו"לפני לפני") שאפשר היה להסתדר בלעדיהם.

אבל על כל בעיונת כזאת יש ב"דרגות לכלוך וניקיון" חמישה רגעים של יופי שממלא את הלב - מהפסיכדליה הסמיכה בגוון מצרי של "לילה לבן", דרך התיקון הכללי והפרטי של "המנקה" ("קודם כל את עצמי אנקה כי גם אני זונה זקנה"), עבור בהצהרת האהבה פתוחת הזרועות של "כוכבים במקום עיניים" (שלוחץ על אותה בלוטה רגשית כמו "בדרך הביתה" האדיר), המשך בגרסה הנהדרת ל"ורה" (שלוקחת למקום שונה לחלוטין את השיר שהופיע במקור באלבום הראשון של "השמחות") וכלה בחפרפרת שמתחחת את השיר של יהודה עמיחי עם קצת עזרה מגרייס ג'ונס.

ישראל ברייט - "דרגות לכלוך וניקיון". הוצאה עצמית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו