בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הפה הגדול לא נסגר

מילון מיילס דייוויס, במלאות 20 שנה למותו

23תגובות

ב-28 בספטמבר 1991 הלך לעולמו מיילס דייוויס. הוא היה בן 65, ואם מצרפים את כל הצלילים שבקעו מהחצוצרה שלו מקבלים את אחד מגופי היצירה המוסיקלית הגדולים של המאה ה-20. במלאות 20 שנה למותו, מוגש בזאת מילון מיילס דייוויס המקוצר - 17 ערכים המספרים חלק קטן מהסיפור המרתק שלו, שלא נהפך עדיין לסרט הוליוודי מהטעם הפשוט שוויל סמית, ג'יימי פוקס ודנזל ואשינגטון יפים וחסונים מכדי להתאים לתפקיד.

* אגדת ג'ז. מאחר שהתווית הזאת מוצמדת כיום מטעמים יח"צניים לכל נגן שהוציא שניים וחצי אלבומים, מתחשק להגביל את השימוש בה רק לאותם מוסיקאים יחידי סגולה שבלעדיהם הג'ז לא היה מה שהוא. דייוויס הגדיר מחדש את הג'ז יותר מכל מוסיקאי אחר. דייוויד בואי של הג'ז? פבלו פיקאסו של הג'ז? רק אם אתם מוכנים לכנות את בואי ופיקאסו מיילס דייוויס של הפופ והציור.

* אוטוביוגרפיה. הפה הגדול של דייוויס מכה ללא רחם ב"מיילס: האוטוביוגרפיה", שיצאה זמן קצר לפני מותו. זאת לא אוטוביוגרפיה מופתית כמו זו של צ'רלס מינגוס, אבל מבחינה אחת אין לה מתחרות: משפט הפתיחה. הוא כולל מלה אחת בלבד: Listen. זאת מוסיקה במיטבה, ומומלץ לדמיין אותה נאמרת בקולו החד-פעמי של דייוויס, שנשמע כמעין תסיסת לחש זדונית.

* איגרוף. כמו טיטאן אחר של המוסיקה במאה ה-20, בוב דילן, גם דייוויס העריץ מתאגרפים ודימיין את עצמו כאמן מתאגרף. הוא הקדיש אלבום למתאגרף ג'ק ג'ונסון, טען שהמשמעת העצמית של שוגר ריי רובינסון עזרה לו להיגמל מהרואין ומדי פעם לבש כפפות ונכנס לזירה בעצמו, אם כי רק באימונים. מוסיקלית, היה בו באמת משהו מהמתאגרף. או ליתר דיוק, שילוב בין משורר למתאגרף. הוא היה מנגן פראזה לירית ומרחף אתה באיזושהי ספירה עליונה, אבל פתאום נוחת על הקרקע עם צליל אחד מדויק, בלוזי וקטלני. נוק-אאוט.

* ביבופ. דייוויס התחיל את דרכו באמצע שנות ה-40, שבהן הביבופ של צ'רלי פרקר ודיזי גילספי חולל מהפכה בג'ז. דייוויס בן ה-19 היה אפילו חבר בהרכב של פרקר, אבל עד מהרה הבין שהקצב המסחרר של הביבופ הוא לא הדרך היחידה לנגן ג'ז מודרני, ויחד עם קבוצה של מוסיקאים שחשבו כמוהו הוא החל ליילד את הסגנון שנקרא Cool Jazz.

* "Birth of the Cool". כך נקרא האלבום מ-1949 שהיה תעודת הלידה של ה-Cool. הקצב הואט בצורה ניכרת בהשוואה לביבופ, המנגינות היו יותר מופנמות, העיבודים המעודנים ייחדו מקום לכלים לא שגרתיים כמו טובה וקרן יער. "המוסיקה הזאת נשמעת כמו יצירה חדשה של מוריס ראוול יותר מאשר כמו ג'ז", כתב מבקר שטעה לחשוב כי ג'ז חייב להיות אנרגטי וסוער.

* "Bitches Brew". אם 1949 היתה השנה שבה דייוויס חולל (עם שותפים) את התמורה הסגנונית הראשונה שלו, 1969-1970 היו השנים שבהן הוא חולל את התמורה המז'ורית האחרונה עם האלבומים "In a Silent Way" ובעיקר "Bitches Brew". ואיזו תמורה זאת היתה. דייוויס, שהיה כבר כבן 45, חיבר את המשדר הפנימי שלו לתדר של ג'ימי הנדריקס וסליי סטון, הסתער בהתלהבות עצומה וללא חשש על העגלה הדוהרת של הרוק והפאנק, חישמל את הצליל שלו עד לקצה גבול היכולת, התחיל להקליט קטעים פסיכדליים סמיכים של 20 דקות וחצי שעה, ומכר מאות אלפי עותקים לצעירים שלא רצו לשמוע על ג'ז. יש מי שלא סולח לו עד היום על המצאת הפיוז'ן, החיבור בין ג'ז לרוק, אבל דייוויס לא אחראי על מעשיהם של כל אותם מוסיקאים פחותים ממנו שניתבו את החידוש האמיץ שלו לכיוונים וירטואוזיים עקרים.

* ג'ז מודאלי. דייוויס היה עקבי מאוד בניסיון שלו לחרוג מהשפה השלטת של הביבופ וההארד-בופ. כעשר שנים אחרי ההרפתקה קצרת המועד של ה-Cool הוא הציג לעולם הג'ז את גישת האלתור המודאלית, שנטשה את ההסתמכות על חילופי אקורדים מהירים לטובת השתהות על אקורד אחד או שניים והסתמכות על סולמות שחרגו מהמינור-מז'ור המקובל. המוסיקה נעשתה הרבה יותר מהורהרת ומעגלית מהביבופ הליניארי והדינמי, והתוצאה המיידית היתה "Kind of Blue", אלבומו המפורסם ביותר.

* גיל וביל. שני ה"אוונסים" שהשפיעו עמוקות על יצירתו של דייוויס. המעבד גיל אוונס, שפעל על קו התפר שבין ג'ז לקלאסי, היה המבוגר האחראי בחבורת המוסיקאים שהפיקה את "לידתו של הקול" ומאוחר יותר יצר עם דייוויס שלושה אלבומים נפלאים לחצוצרן ותזמורת. הפסנתרן ביל אוונס, הלבן היחיד בהרכב של דייוויס בסוף שנות ה-50, יכול להיחשב יוצר משותף של "Kind of Blue", שלא היה מתעלה לפסגות כה גבוהות אלמלא הגאונות ההרמונית והטאץ' החד פעמי שלו על הפסנתר.

* הדבר הבא. החדשנות של דייוויס, בניגוד לזו של לואי ארמסטרונג, צ'רלי פרקר או אורנט קולמן, לא התבטאה ברעידת אדמה גדולה אחת ששינתה את פניו של הג'ז. החדשנות של מיילס היתה מצטברת. הוא פרץ דרך, הלך בה שנתיים-שלוש, ואז החל לנסח דרך ביטוי חדישה יותר, שננטשה כעבור שלוש-ארבע שנים לטובת דרך חדישה עוד יותר. ה-Cool, הג'ז המודאלי, הסווינג החופשי של "החמישייה הגדולה השנייה", הפיוז'ן - כל אלה חידושים סגנוניים חשובים שרשומים במידה רבה על שמו. אבל המורשת שלו אינה קשורה לסגנון זה או אחר, אלא לחיפוש המתמיד והבלתי נלאה אחרי הדבר הבא, אחרי דרך ביטוי חדשה.

* הרואין. דייוויס עלה על הבמה בתקופה שבה רבים מגיבורי הג'ז היו מכורים להרואין. גם הוא נהפך לג'אנקי, והדבר עלה לו בכמה שנים אבודות שהסתיימו ב-1954 כשהוא הסתגר בבית אביו והצליח סוף סוף להיגמל מהסם. הופעה כובשת בפסטיבל ניופורט, שנה לאחר מכן, הפכה אותו לכוכב גדול. "כשירדתי מהבמה כולם הביטו בי כאילו הייתי מלך", סיפר. הוא נהנה מהמעמד הזה עד סוף חייו.

* "החמישייה הגדולה הראשונה". תופים: פילי ג'ו ג'ונס; קונטרבס: פול צ'יימברס; פסנתר: רד גארלנד; סקסופון טנור: ג'ון קולטריין; ודייוויס בחצוצרה. זאת החמישייה שאתה זינק אל החזית של הג'ז באמצע שנות ה-50. היא פעלה זמן קצר, רוב חבריה היו מכורים להרואין, אבל היה בה שילוב נפלא בין קשיחות לליריות והיא קבעה סטנדרטים של נגינה שהכתיבו את הטון עד שהחמישייה הגדולה השנייה שלו עידכנה אותם.

* "החמישייה הגדולה השנייה". תופים: טוני ויליאמס; קונטרבס: רון קרטר; פסנתר: הרבי הנקוק; סקסופון: ויין שורטר; ודייוויס בחצוצרה. ויליאמס היה בן 17 בלבד, צעיר מדייוויס ב-20 שנה, כשהחצוצרן גייס אותו להרכב, אבל התיפוף הפנומנלי שלו, עם נגינת הפסנתר האימפרסיוניסטית של הנקוק והקונטרבס האחראי-אך-לא-אחראי-מדי של קרטר, הציגו תפישה חדשה של קצב ג'זי: יש תחושה של סווינג סוחף, אבל זה סווינג חופשי ומופשט שאינו כבול בתחושה קצבית מרובעת. מהבחינה הזאת, כמעט כל הג'ז שמנוגן כיום הוא צאצא ישיר של "החמישייה הגדולה השנייה" של מיילס דייוויס.

* מגלה כישרונות. היכולת המופלאה של דייוויס להצעיד את הג'ז למקומות חדשים היתה שלובה ביכולת מופלאה לא פחות לגייס את הנגנים שיוכלו לצעוד יחד אתו למקומות האלה. ספק אם היה בתולדות הג'ז מגלה כישרונות בעל חושים חדים יותר.

* "Miles Ahead". האלבום שיצא ב-1957 הוא אחד הגדולים שלו - שילוב נפלא של תזמורת כלי נשיפה בעלת צבע יפהפה, מנגינות נהדרות (שבחלקן מנשבת רוח ספרדית קלה) וסולן (דייוויס) שנגינתו הלירית והעמוקה מפיצה זוהר כהה. חברת קולומביה בחרה להציג על עטיפת התקליט אשה וילד ישובים בסירת מפרש. דייוויס, ששנא את העטיפה, שאל בכעס את המפיק: "למה שמתם שם את הזונה הלבנה הזאת?"

* נסיך האופל. זאת היתה התדמית של דייוויס, ונראה שהיו לה סיבות טובות. "אבל אם תקשיב לנגינה שלו, אם תחוש ברגש שבוקע מכל צליל שלו, תוכל להבין שהיה למיילס גם צד אחר", סיפר אל פוסטר, המתופף הקבוע שלו בשנות ה-70, בראיון ל"הארץ". "ראיתי ללא ספק את הצד האחר של מיילס, ואהבתי את מה שראיתי. כשהכרנו וסיפרתי לו שאני מגדל לבד ארבע בנות, זה לא נתן לו מנוח. בחג המולד הוא הופיע בבית שלי עם טלוויזיה חדשה, בחג ההודיה הוא היה מביא תרנגול הודו. אלה לא דברים שאדם מרושע ואגואיסט היה עושה, נכון?"

* פה גדול. הכי גדול והכי מלוכלך. בעיקר כשהיה מדובר על מוסיקאי ג'ז חופשי, סגנון שדייוויס תיעב במיוחד. הנה שתי דוגמאות מרנינות במיוחד מ"Blindfold Test" במגזין "דאונביט" (שבו משמיעים למוסיקאי קטעים של מוסיקאים אחרים ומבקשים ממנו לחוות עליהן דעה). כשהשמיעו לדייוויס קטע של הנשפן האדיר אריק דולפי, הוא ירה: "זה חייב להיות אריק דולפי. אף אחד אחר לא נשמע כל כך רע. בפעם הבאה שאראה אותו אני אדרוך לו על הרגל. תדפיסו את זה". מיד אחר כך השמיעו לדייוויס קטע של ענק הג'ז החופשי ססיל טיילור. "תפסיקו את המוסיקה!" הוא פקד. "זה חתיכת חרא עצוב, בן אדם. זה מה שהמבקרים אוהבים? להגיד על דבר כזה שזאת מוסיקה טובה, זה כמו ללכת לזונה".

* "Kind of Blue". איך קרה שאלבום שהגיע למכירות של חצי מיליון עותקים רק בתחילת שנות ה-90, יותר מ-30 שנה אחרי צאתו, הגיע ביובל ה-50 שלו למכירות של ארבעה מיליון עותקים (הרבה יותר מכל אלבום אחר בהיסטוריה של הג'ז)? מה יש ב-"Kind of Blue" שהצית בהלת קנייה כל כך מסיבית וכל כך מאוחרת? יש כל מיני תשובות לכך וחלקן אינן קשורות במישרין למוסיקה, אבל "קיינד אוף בלו" לא היה נהפך לאלבום היסטורי אלמלא היה אלבום אדיר. לפעמים קשה להאמין שההצהרות המלודיות המזהירות שבוקעות מהכלים של דייוויס, ג'ון קולטריין, קנונבול אדרלי, ביל אוונס ווינטון קלי נשלפו מהשרוול באלתור של הרגע, ועוד אחרי שדייוויס התעקש להסתיר מהנגנים שלו את הקטעים עד כמה דקות לפני ההקלטה. ידע מה הוא עושה, המניאק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו