בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בשבח הדקדוק הפנימי

היא אמנם אחותה של אחינועם ניני, אבל קשה מאוד למצוא נקודות דמיון בין המוסיקה האוונגרדית שיוצרת אודיה ניני לבין זו של אחותה המפורסמת

9תגובות

"אני אמנם מגיעה מבית מאוד מוסיקלי, אבל כזה שהוא גם מסורתי למדי בגישתו לאמנות ושלא דחף אותי לשאול הרבה שאלות", מנסה אודיה ניני למצוא את השורשים ל"אמנות העכשווית" שהיא יוצרת בארצות הברית בבית שבו גדלו היא ואחותה הזמרת אחינועם ניני.

"אחותי עזבה את הבית כשהייתי בת שלוש, היא מבוגרת ממני ב-13 שנים", מוסיפה אודיה ניני, אולי כדי שלא אתבלבל ואנסה למצוא קווי דמיון בין המוסיקה שלה לזו של אחותה המפורסמת.

אודיה, בת 29, נולדה בניו יורק ועלתה ארצה בגיל 15. היא למדה במגמת תיאטרון בתלמה ילין, ואחרי שסיימה את שירותה הצבאי חזרה לניו יורק ושם פנתה ללימודי ג'ז ופיתוח קול באוניברסיטת ניו-סקול הידועה בלימודי האוונגרד שלה. אם מכנים את ניני זמרת זה עלול להטעות - היא אמנית קול, מלחינה מוכשרת ויוצרת ניסיונית מפתיעה.

עושה רושם שאת לא מוסיקאית שמופיעה על במות שמופיעות עליהן להקות רוק, נכון?

"נכון, אני מופיעה בעיקר בגלריות לאמנות, בחללים עם אקוסטיקה טובה, לופטים, אבל גם במקומות פתוחים. זה מאוד תלוי במה אני עושה על הבמה בדיוק. אם זו הופעת סולו שלי עם פדאל-לופ וכל מיני צעצועים אלקטרוניים, אז אני אעדיף מקום פתוח שאפשר להקליט בו את הסביבה, אבל אם מדובר במוסיקה שמערבת, נגיד מחול, אז החלל האידיאלי יהיה סגור ושקט עם דגש על אקוסטיקה טובה. מקומות כאלה גם יתאימו יותר לערבי הקומפוזיציה, שבהם אני מלחינה מוסיקה לפסנתר או לחטיבת כלי נשיפה ומיתר. אפשר לכנות את מה שאני עושה מוסיקה קאמרית ניסיונית, למרות שצירוף המלים ‘מוסיקה קאמרית' נשמע לי נורא מיושן".

תצלום: ניר כפרי

לפני כשנתיים עזבה אודיה את ניו יורק לטובת לוס אנג'לס ושם היא ממשיכה את לימודי הקומפוזיציה ב-California Institute Of The Arts. "בשנתיים האחרונות אני מבינה את ההבדל המשמעותי במוסיקה, בקומפוזיציה ובאימפרוביזציה בין זאת שנעשית בחוף המזרחי לזו שבמערבי. זה מאוד קשור בגיאוגרפיה. בניו יורק המוסיקה עמוסה בטירוף, בניינים על בניינים. בלוס אנג'לס, שבה צריך פחות להילחם כדי לשרוד, יש במוסיקה הרבה יותר מרחב. עם זאת, לוס אנג'לס היא בכל זאת עיר גדולה ולכן המוסיקה שם גם מתוחכמת ובאה מכיוון מאוד אקדמי".

המוסיקה שלך גם דורשת השכלה מוסיקלית כדי להבין אותה?

"ברור שידע מוקדם הוא ערך מוסף, אבל מהניסיון שלי מההופעות אני יכולה להגיד שהמוסיקה מדברת לאנשים ישירות לרגש. גם בהופעה האחרונה שלי בישראל (ב-15 בספטמבר ב"תיבה" בתל אביב), שאליה הגיעו חברים ומשפחה שלא מעורבים באמנות עכשווית, המוסיקה פנתה ישר לרגש".

למה את לא כותבת מלים?

"פעם כתבתי מלים עם גיטרה כזה, עד שהבנתי שלמלים יש גבולות. כשאתה משתמש במדיום כמו שפה החוקים הם מאוד ברורים ויש דקדוק, שהרבה יותר קשה לגרום לאנשים לצאת מגבולותיו. שפה היא דבר ממוסד. אבל כשאתה מביא משהו אבסטרקטי יותר כמו סאונד ומשנה לו את הדקדוק הפנימי, את הסינטקס, אז אתה בעצם מאפשר לאנשים את הדרך פנימה אל תוך היצירה".

אם אני מבין נכון, אי אפשר לחוות את היצירות שלך במלואן בפורמט של דיסק אודיו.

"יש את הקומפוזיציות ויש את הופעת הסולו שלי, שבה אני מקליטה את הקול שלי בכל מיני צורות משונות ואז משחקת עם זה בלייב. מבחינת דיסק זו אכן בעיה, כי כמו אמנים שמרכז יצירתם הוא באלתור, הקטעים שמבוצעים הם חד פעמיים ולעולם לא יבוצעו שוב באופן זהה. יש לי הרבה דברים מוקלטים אבל עדיין אין לי דיסק. אני עובדת על אחד עכשיו שיכלול רק צלילים ווקאליים. אני עושה עם הקול שלי מניפולציות שגורמות לו להישמע אלקטרוני אבל בפועל הוא לא".

את מדברת על אפקטים אקוסטיים שמקבלים הגברה חשמלית?

"כן, אני משתמשת בפדאל ליצירת לופים ולפעמים מנגנת קטעים אחורנית ויוצרת שכבות של סאונד שנשמע אלקטרוני, אבל זה המקסימום שאני עושה ברמה הממוחשבת. את כל שאר המניפולציות אני משתדלת לבצע באופן טבעי. כל מיני דברים קטנים שמשנים את הצליל כמו המרחק מהמיקרופון, הרוק, הפה או הצורה של השפתיים".

בן זוגך ארצ'י קארי מנגן אתך.

כן. הוא מנגן על בסון (כלי נשיפה עם לשונית כפולה שמפיק קול בריטון נמוך. אז"א). לכן אני כותבת הרבה לכלי הזה. אחרי שאתה מגיע לגבול היכולת של כלי נגינה אתה צריך להתמקד בעבודה על הנגן של הכלי, על הדינמיקה ביניכם. לי ולארצ'י יש בנוסף גם הרכב אלקטרוני שבו אנחנו מאלתרים עם הרבה תנועה על הבמה ובשימוש כלי נגינה לא קונוונציונליים. דווקא בדואו שלנו אני כן משתמשת בטקסט, אבל הוא לא כתוב מראש. יותר כמו ביטוי ספונטני של זרם תודעתי".

את לא חושבת שאימפרוביזציה שמבוססת על זרם תודעתי עלולה להישמע כגיבוב חסר תכלית?

"לכל אמן שיוצר ‘אמנות עכשווית' יש ניסיון וידע בתחום הממוסד של האמנות שאת גבולותיה הוא הצליח לפרוץ. אמן צריך לדעת את החוקים לפני שהוא חושב לשבור אותם. ומהי אימפרוביזציה? זו בעצם הלחנה בזמן אמת. אמן חייב להכיר את האפשרויות שעומדות לפניו על מנת להגיב באופן אינסטינקטיבי. זה ההבדל הגדול בין מישהו שיודע לאלתר לבין מי שסתם. אני משתדלת לתת הקדמה קצרה לפני הופעות שלי ומסבירה לקהל פחות או יותר שהוא לא הולך לשמוע שירים ושרצוי לבוא עם ראש נקי ובלי כוונה לשפוט, פשוט לתת לזה להיכנס אלייך. אחרי שאתה חווה את זה אז תחליט מה אתה חושב על זה".

אז נשמע לי שהמוסיקה שלך היא משהו שלא נחווה רק באופן מיידי, אלא גם בדיעבד.

"נכון, להבדיל מרוב המוסיקה הפופולרית שבה מכוונים אותך להרגיש משהו מסוים מראש. אם אתה כותב שיר עם אקורדים מינוריים, כנראה אתה רוצה לגרום למישהו להרגיש משהו מלנכולי או אם בא לך לשמח אז אתה יוצר משהו בקצב גבוה (beat-up). כלומר, אם הכוונה שלך במוסיקה היא כזו אז זה בסדר, אבל זו סוג של נוסחה, ‘אמנות עכשווית' לעומת זאת, היא לא משוואה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו