בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זמרה בארבעה מיתרים

ביצוע נפלא מידי הכנר ואדים גלוזמן לקונצ'רטו המהולל של מקס ברוך, לצד חמישיית מיתרים שמפגינה אנכרוניזם נטול עכבות. שיחה עם אמן ישראלי-רוסי-אמריקאי

2תגובות

פרק האדאג'ו בקונצ'רטו לכינור של מקס ברוך יכול להיות מתואר כשיר הלל לכלי - עץ, לכה, מיתרי מתכת - שיודע לשורר בקול אנושי. כאשר האדאג'ו בוקע מהסטרדיבריוס של הכנר ואדים גלוזמן, דיסק שיצא השנה בהפקת חברת BIS, ההתפעמות בלתי נמנעת; ביצוע הקונצ'רטו בכינור המסוים הזה, שכינויו "סטרדיבריוס אאואר" הוא חוליה בשלשלת כנרית מפוארת: לאופולד אאואר, במאה ה-19, נמנה עם הכנרים המפורסמים הראשונים (לצד יוזף יואכים ופרדיננד דוד) שביצעו את היצירה; הכינור שגלוזמן מנגן בו היה ברשותו של אאואר.

אלא שלא על הכלי לבדו יקום קונצ'רטו, אלא גם - ובעיקר - על האמן שמפעיל אותו. נגינתו של גלוזמן את הקונצ'רטו זכתה במגזין "סטראד" לתיאורים כמו "קלות טכנית מהממת" ו"טון מתוק דמוי אויסטראך". ואדים גלוזמן, רב-אמן של הכינור, בן 38, יליד אוקראינה שלמד בין השאר בישראל (שאליה הגיע ב-1990), שמח לשוחח מעט על היצירה האהובה.

"אני מכיר את הקונצ'רטו של ברוך ומנגן אותו מאז שהייתי ילד", אומר גלוזמן, "ואני שמח שחברת BIS נרתמה להוציא דיסק שכולו יצירות מאת מקס ברוך, לכאורה מלחין שאינו אופייני לפעולתה - הרי החברה הזאת בדרך כלל לא הולכת על הרפרטואר המובן מאליו".

יש לדייק ולהדגיש שמדובר בקונצ'רטו המפורסם והמנוגן תדיר, מ-1866 בסול מינור, ראשון משלושת הקונצ'רטי לכינור שברוך חיבר - גלוזמן מבצע אותו בדיסק עם התזמורת הפילהרמונית של ברגן, נורבגיה, בניצוח אנדרו ליטון. הדיסק כולל גם רומנסה לכינור ותזמורת מאת ברוך (מ-1911, בגרסה הראשונה הוא הועיד אותה לוויולה, לא לכינור) וגם חמישיית מיתרים שחיבר בערוב ימיו (1918).

מקס ברוך קצר הצלחה ומוניטין עם הקונצ'רטו בסול מינור, עד כדי כך שחשש, בצדק, שהיצירה מאפילה בתהילתה ובאטרקטיביות שלה על יצירות אחרות שחיבר. פעם אפילו כתב, בזעם, ש"שום דבר לא דומה לעצלות ולטיפשות של כנרים גרמנים רבים" שמעוניינים רק בקונצ'רטו בסול מינור. "אני אומר להם - לכו ותנגנו את הקונצ'רטי האחרים שלי". כך המלחין.

מה דעתו של ואדים גלוזמן, האם הוא מנגן גם את שני הקונצ'רטי האחרים?

גלוזמן: "לא, כי פשוט חבל על הזמן, במשמעות הרגילה של המלים. לטעמי, אותו דבר נכון גם ל'פנטסיה הסקוטית' של ברוך, שכנרים נוהגים לנגן אותה לא מעט. הקונצ'רטו בסול מינור הוא אמנות גבוהה, יצירת מופת, שייך לעשירייה של הקונצ'רטי הכי טובים".

הקונצ'רטו הזה, שכנרים אוהבים לבצע והקהל אוהב לשמוע, הוא גם יצירה מושמצת, לפעמים. אתה יכול להבין מדוע?

"כן, כי הוא ‘יפה' מדי, ולכן עלול להיתפס כ'לא אינטלקטואלי' במידה מספקת". אין באבחנה זו סרקזם, מטעים גלוזמן. "אני עצמי", הוא אומר, "נהנה לנגן גם מוסיקה שנחשבת אינטלקטואלית יחסית, כמו הקונצ'רטו של ברג או של גובאידולינה".

הקונצ'רטו של ברוך הוא מוסיקה יפה אך פשוטה?

"מה שהיה חשוב לברוך ביצירה הזאת הוא להביע עומק אמוציונאלי, ואת המטרה הזאת השיג. יותר מזה, במידה מסוימת אני שומע ביצירה שורשים לקונצ'רטו לכינור של ברהמס, שחובר שנים אחריו. שוב: בקונצ'רטו של ברוך יש לא רק יופי אלא גם עומק, שמושג בעיקר בפרק האטי. הפרק השלישי, הפינאלה, הוא זיקוקי די נור. אין בכך שום רע".

בקשר לזיקוקי די נור כנריים: אתה רואה כך, בחיוב, גם את היצירות של פגניני?

"אני לא מנגן פגניני בכלל. למה? כי זה ואקום, ואני לא יכול לנשום בוואקום. לא יכול להיקשר למוסיקה שלו".

מה גודל הרפרטואר הזמין שלך, מספר הקונצ'רטי שאתה יכול לנגן בהתראה של מהיום למחר?

"בערך 15 קונצ'רטי, מתוך רפרטואר של כמעט 50".

האזנת לביצועים אלטרנטיביים של הקונצ'רטו מאת ברוך, לפני שהקלטת אותו?

"אין לי צורך. אני מכיר מזה שנים רבות המון ביצועים של היצירה".

הקלטת אותה בטייק אחד?

"אין דבר כזה. עשינו חזרות, אחר כך בהקלטה ניגנו את היצירה מההתחלה עד הסוף פעמים אחדות. יכול להיות שבדיסק שומעים יותר מטייק אחד ולמען האמת, אני לא נוהג לשבת באולפן ולהשתתף בבחירת טייקים. זה לא התפקיד שלי, לדעתי".

בדיסק אתה מבצע, עם קשתנים נוספים, את החמישייה של ברוך (רביעיית מיתרים עם ויולה שנייה). מה דעתך עליה?

"קשה להאמין שברוך חיבר יצירה מסורתית רומנטית כזאת ב-1918, לאור מה שכבר עשו אז סטרווינסקי ושנברג".

מכיוון ביקורתי אפשר לראות בכך אנכרוניזם אמנותי. מה אפשר לומר על ערכה של היצירה בלי ההקשר של זמן חיבורה?

"היא מדהימה. אחרת לא הייתי בוחר לנגן אותה".

מז'יטומיר לכפר סבא

"הגעתי ארצה בגיל 16, מספר גלוזמן, לא הלכתי כאן לבית ספר תיכון אלא ישר לאקדמיה למוסיקה בתל אביב, ולאחר כמה חודשים השתתפתי גם בקורס ב'קשת אילון' בגליל (פרויקט בינלאומי נהדר להשתלמות כנרים צעירים מצטיינים, שלימים גלוזמן החל לפעול בו כאחד המורים, ח"ח). עברית למדתי בעיקר מיאיר קלס, המורה שלי לכינור באקדמיה".

באת מז'יטומיר שבאוקראינה, עירו של ביאליק?

"נולדתי שם, אבל אחר כך עברנו לסיביר ומשם לריגה שבלטביה. בנובוסיבירסק למדתי אצל זאכאר ברון, שגידל לא מעט כנרים מפורסמים, אבל זה לא היה בתקופה שגרתי שם כילד. חזרתי אל ברון אחרי שכבר גרתי בלטביה, נסעתי אליו במיוחד".

כיום בסיסו של גלוזמן בשיקאגו, הוא מלמד שם באוניברסיטת רוזוולט, ומשמש פרופסור אורח לכינור באקדמיה בירושלים ובמוצרטיאום בזלצבורג. הוריו גרים בכפר סבא. רעייתו של גלוזמן היא הפסנתרנית אנג'לה יופה (שמופיעה ומקליטה אתו תדיר, הוא הכיר אותה עוד בריגה), ולהם בת אחת, אורלי, בת שבע, שכבר "מנגנת קצת כינור". סופרים נערצים? בולגקוב ומאיר שלו, בין השאר.

בשעות הפנאי הוא אינו מרבה להאזין למוסיקה, אלא משתדל דווקא "להקשיב לשקט", אומר גלוזמן, אך בהתגלגל השיחה הוא מזכיר אמן מבצע אחד, שגרם לו התפעלות. "שמעתי את גרגורי סוקולוב בפסטיבל בקולמאר, בצרפת. זה פסנתרן רוסי ותיק, בן 60 בערך, הוא ניגן רסיטל מיצירות שומאן ובאך. התביישתי אפילו למחוא כף בין היצירות, כדי לא לחלל את האווירה, משהו שלא מהעולם הזה. שווה לעשות כל מאמץ כדי לשמוע את סוקולוב".

הכינור שבידי ואדים גלוזמן מכונה "סטרווידריוס אאואר" כי היה פעם כאמור ברשותו של הכנר ופדגוג הכינור לאופולד אאואר, המשויך למה שמכונה "דור הזהב" של הכנרים. הקונצ'רטי של צ'ייקובסקי ושל גלזונוב חוברו בשביל אאואר. גלוזמן אומר שהסימביוזה שלו עם הכלי המסוים (הוא מחזיק בו בהשאלה ממושכת, מזה 15 שנה) חזקה עד כדי כך שהכינור השפיע אצלו אפילו על האופי.

קיימות הקלטות היסטוריות של לאופולד אאואר?

"כן, הן נעשו כשהוא כבר היה בן 70 פלוס. האיכות הטכנית של ההקלטה מאפשרת לשמוע את הפרשנות, אבל לא להבחין אם הכינור שמצוי אצלי הוא באמת הכינור שבו אאואר השתמש בהקלטה. ידוע שהיה לו עוד כינור משובח".

בביוגרפיה שלך אתה מזכיר מורה שהשתלמת אצלו בארצות הברית, ארקדי פומין, ורומז שהוא חילץ אותך בתקופה קשה. במה מדובר?

"כל אמן עובר תקופה של קשיים, ומי שיגיד אחרת - זו לא אמת. אצלי היתה תקופה שלא ידעתי איך להשתפר. הרגשתי שאני מנגן פחות טוב ממה שאני לכאורה יכול, ולא ידעתי מה לעשות כדי להגיע למה שאני יכול. זה היה לפני 20 שנה, אפילו חשבתי לעזוב את הכינור בכלל.

"ואז פגשתי את פומין, כמעט במקרה. פנחס צוקרמן הזמין אותי לבוא לפסטיבל שבו הוא גם לימד, והיה מצב שצוקרמן נעדר ופומין לימד, אז לקחתי אצלו שיעור. בסוף השיעור התיישבתי על הרצפה, ממש, מין סגנון עקשני, ישראלי אולי, ואמרתי - אני לא זז מפה עד שתסכים לקחת אותי לכיתה שלך".

הרגשת כך לאחר שיעור אחד?

"כן, זה היה שיעור שנמשך שלוש שעות ועסקנו בו בעיקר ביצירה אחת: אדאג'ו בסול מינור של באך, שנמשך שלוש וחצי דקות. חוץ מזה ניגנתי לו עוד יצירות של באך".

הרושם שהוא עשה עליך בשיעור נבע מהדגמות? הוא כנר גדול בעצמו?

"לא. פומין הוא כנר מן השורה בתזמורת הסימפונית של דאלאס. העוצמה שלו בעזרה לכנרים באה מהבנה ומאינטואציה, ואלי הוא הגיע בשלב הכי מתאים".

שאלה ישראלית: השבוע פותחת התזמורת הפילהרמונית, שהופעת בין השאר גם איתה, את העונה החדשה. היא תנגן באולם חלופי, בגלל השיפוצים באולמה הקבוע, לרבות ניסיון לשדרוג אקוסטי. מה דעתך על האקוסטיקה של היכל התרבות?

"אני מכיר את האולם גם מצד הקהל. לדעתי זה אולם טוב, אבל עם שונות באיכות בין מקומות שונים".

היופי הוא אינסטינקט

מקס ברוך, קומפוזיטור ומנצח גרמני (לא יהודי, אף כי היצירה השנייה המפורסמת שלו היא "כל נדרי") נולד ב-1838, האריך לחיות עד 1918, ולמרות התמורות העצומות שעברו על המוסיקה האמנותית לאורך חייו - החל בליסט, ואגנר וברליוז וכלה במאהלר, סטרווינסקי ושנברג - נשאר צמוד למורשת עלומיו כפי שרכש אותה ביצירות שומאן ומנדלסון.

מאחר שלא זרם עם אופנות ומהפכות, סבל גם זלזול. מבקרים נחשבים המעיטו עם הזמן בערכו, גם אם הכירו ביכולתו לחבר מוסיקה יפה. היסטוריון המוסיקה דונלד טובי כתב: "לברוך היה קל לכתוב יפה, זה היה אינסטינקטיבי אצלו".

בהכשרתו האינסטרומנטלית מקס ברוך היה פסנתרן, אך הרגיש (וגם ביטא במלים מפורשות) שהפסנתר מוגבל, בהיותו כלי הקשה, ביכולת "לשיר" מנגינות. בתודעת רוב הקהל מקושר מקס ברוך (שחיבר יצירות מקהלתיות רבות אך שום קונצ'רטו לפסנתר) עם יצירה אחת - הקונצ'רטו המדובר לכינור, בסול מינור.

בכתיבת הקונצ'רטו התלבט ברוך רבות, בעיקר בהיבטים טכניים, והתייעץ בין השאר עם הכנר הנחשב יוזף יואכים, שהיה גם ידידו של ברהמס. מסמך מאלף בקשר להתייעצויות עם יואכים הוא מכתב סירוב של ברוך, שנכתב ב-1912: המלחין אסר בלשון נמרצת לפרסם תכתובת מסוימת שלו עם יואכים, הנוגעת בקונצ'רטו, והסביר שמי שיקרא את חליפת המכתבים עשוי לחשוב בטעות שיואכים הוא שהלחין את היצירה, אף שלמעשה סייע הכנר בליטושה בפרטים שוליים בלבד.

חגי חיטרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו