בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המצטטים הכי מקוריים

אחרי שבע שנות פירוד חוזרת "דת' אין וגאס" עם ריצ'רד פירלס כסולן, ועם אלבום משובח שרובו מחוות לגיבורי התרבות של הלהקה

תגובות

באמצע שנות האלפיים טבע עיתונאי הרוק הבריטי, סיימון ריינולדס, את המונח "רוק אוספי תקליטים". ריינולדס ביקש לתת שם למגמה שהתחזקה בעולם הרוק, של להקות שכל הווייתן מורכבת מציטוטים של להקות עבר. זאת, בניגוד ללהקות שאפשר לזהות בהן השפעה דומיננטית של להקה מסוימת, או כאלה הפועלות במסגרת מסורת מוסיקלית מוגדרת. ריינולדס טען שכדי להבין עד הסוף מוסיקת אוספי תקליטים, חייב המאזין להגיע עם רקע מוסיקלי מתאים, כדי שיוכל להעלות חיוך של יודעי דבר כשיגיעו הציטוטים המרובים של להקות עבר. "פריימל סקרים", "ג'יזס ומרי צ'יין" ו"הספייס מן 3", היו לדבריו דוגמאות מובהקות לאוסף של ציטוטים מוסיקליים בדמות להקה.

הטבעת המונח "רוק אוספי תקליטים", שמאז המצאתו נדמה שאפשר להדביק אותו בקלות ליותר ויותר להקות חדשות, היתה דרך יצירתית להתמודד עם המשבר של תקופה מוסיקלית רוויית ציטוטים, מחוות ורטרו. בבסיס המשבר הזה היתה הכמיהה הלא ממומשת לאותנטיות והדרישה לחדשנות שמלווה את הרוקנרול מאז ומתמיד.

על פניו, פרויקט "דת' אין וגאס" הבריטי מייצר מוסיקת אוספי-תקליטים מובהקת, והאלבום החדש, החמישי שלהם, מכיל אינספור קריצות ומחוות מההיסטוריה של הרוקנרול והאלקטרוניקה. ההרכב, שמנהיג ריצ'רד פירלס עם חברים משתנים לאורך השנים, החל את דרכו ב-94' תחת השם "דד אלביס". בעקבות התנגדותה של אחוזת אלביס פרסלי לשם, אולץ ההרכב לשנות את שמו לזה הנוכחי, אבל בכל זאת האלבום הראשון הצליח לשדר את האובססיה של הלהקה - השם החדש התייחס גם הוא לאלביס, האלבום עצמו נקרא "דד אלביס", ותמונת העטיפה היתה קיר מלא בגרפיטי עם דיוקנאות של המלך.

האלבום יצא בתקופת גל הביג-ביט בבריטניה, ונתפס כחלק מהרכבי הז'אנר - גם הודות לכך שריצ'רד פירלס היה אחד הדי-ג'ייאים בליין המסיבות המרכזי של הז'אנר, ה"הבנלי סושל" בלונדון. האלבום התאפיין, כמו הרבה מהביג ביט, במקצבים אלקטרוניים שבורים עם סימפולי רוק, אבל "דת' אין וגאס" הציעו, בניגוד לרוב הרכבי הז'אנר הקליל והמסיבתי, גירסה נסיונית, עמוקה יותר, של ביטים אלקטרו-רוקיסטיים והשפעות היפ-הופ.

האלבומים הבאים של ההרכב התאפיינו במעבר לכיוון רוקיסטי יותר מבעבר, בלי לוותר על הבסיס האלקטרוני, וכללו גם שירה שסיפקה סוללת אורחים: איגי פופ בתפקיד רוצח סדרתי המתוודה בדייט ראשון, בשיר "איישה", שהגיע לעשרת הגדולים בבריטניה; ליאם גלאגר בשיר "סקורפיו רייזינג", שנכתב כמחווה לבמאי הנסיוני קנת' אנגר, וכן הופעת אורח של סנדק הרוק האלקטרוני, בובי גילספי מ"פריימל סקרים".

אבל השיר הכי מזוהה עם דת' אין וגאס עד היום הוא הקטע האווירתי "דירג'", שבו שרה דוט אליסון שיר ארס על רקע מפלי דיסטורשן. הקטע ליווה פרסומת של ליווייס ונכלל בסרט ההמשך של פרויקט המכשפה מבלייר. הופעה נוספת של ההרכב בקולנוע היתה ב"אבודים בטוקיו" של סופיה קופולה, עם השיר "גירלז".

האלבום החדש, "טראנס-לאב אנרג'יז", הקרוי על שם קולקטיב רדיקלי מהפכני מדטרויט של שנות ה-60, מגיע אחרי הפסקה של שבע שנים שלקח ריצ'רד פירלס מההרכב. בתקופה הזו הוא ביקש בעיקר להתרחק מפרויקט דת' אין וגאס, שהיה דומיננטי בחייו מאז שהיה סטודנט צעיר. הוא עקר מלונדון לניו-יורק, נרשם ללימודי צילום והקים שם להקת רוקנרול בשם "בלאק אסיד", שבה תפס לראשונה את תפקיד הגיטריסט והסולן. במקביל המשיך לטפח את קריירת התקלוט שלו, כדי-ג'יי טכנו ואלקטרוניקה מוערך.

האלבום החדש נפתח עם המילים: "אלביס עזב אותי, ניקו עזבה אותי, סיד וישס עזב אותי, ג'וני בדרך". זו פתיחה שמעקרת מראש את אותו דיון לגבי ציטוטים לגיטימיים או מוגזמים, מכיוון שהקלפים כולם גלויים על השולחן, ומשם יוצא ההרכב למסע בנופים מוסיקליים איזוטריים מגוונים, מדיסקו אלטרנטיבי דרך נוייז גיטרות ועד מינימליזם.

אולם הגוון הדומיננטי של האלבום הוא חזרה לשורשים המוזיקליים של פירלס - הטכנו וההאוס המוקדמים של דטרויט ושיקאגו. הקטע "בלק הול" מעלה זיכרונות מהפיקסיז והרכבי שוגייז, ומציג את פירלס בטבעיות כסולן החדש של הלהקה, תפקיד שהוא החליט למלא בהרכב רק אחרי עשור וחצי של יצירת מוסיקה. הסינגל הראשון מהאלבום - "הלופט שלך, האסיד שלי", הוא קטע אסיד-האוס פרימיטיבי עם שירה של קייטי סלמניס מההרכב אוסטרה, שיוצר פלאשבק ל-"I Feel Love" של דונה סאמר, ומהקצה הניסיוני יותר של האלבום - הקטע הרפטטיבי "דרון רייך" הוא זמזום היפנוטי המוקדש למלחין סטיב רייך.

"טראנס לאב אנרג'יז" הוא אוסף של מחוות לגיבורי התרבות של דת' אין וגאס, שיר אהבה לרגעים מוסיקליים שנאספו עם כמויות של תשוקה וטעם טוב. עם מחווה כל כך מוצלחת, מקוריות נדמית פתאום כמו דרישה מוגזמת.

- Death In Vegas "Love Energies-Trans" (Portobello)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו