רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

להיט בראש: השירים שהדליקו את המוסיקאים

משה פרץ התחבר דווקא ללהקת רוק כבד, יובל מנדלסון לטכנו, איה כורם אהבה שיר שלעולם לא תוכל לשיר ונעם רותם התרגש מנוסטלגיה כבר בגיל שש. תשעה מוסיקאים חושפים את השיר הראשון שהצית אצלם את האהבה למוסיקה

17תגובות

מוסיקה מקיפה אותנו מהיום הראשון. היא נלחשת בשיר הערש, נחבטת במחיאות הכפיים של חגיגות הגן, מבוצעת בצרחות בטיולים השנתיים ובוקעת מבעד לדלת של חדרי אחינו הגדולים. אך באיזה רגע התחלנו לפתח אליה רגשות? באיזה שלב עצרנו והאזנו לשיר מסוים, וקבענו שזהו בטח השיר הטוב ביותר שאי פעם נכתב? והשיר הזה, האם הוא הגיע לאוזנינו בחסות הורינו שדאגו ליצור לנו מקורות תרבותיים נאותים, והשמיעו אותו שוב ושוב עד שהוא נתפס, או שהוא מסמל דווקא את מרד הנעורים, או סתם רגע קסום אחד?

תשעה מוסיקאים חשפו בפנינו את השיר הראשון שעורר בהם תשומת לב מיוחדת - שבעצם הצית בהם את תשוקה למוסיקה. אותם. בחלק מהמקרים מפתיע לגלות עד כמה הצלילים האלה עדיין מפמפמים בעורקיהם שנים לאחר שהבחינו בהם וקשרו אתם קשר של אהבה.

איה כורם - "היא חזרה בתשובה"

"השיר הראשון שאהבתי היה ‘היא חזרה בתשובה' של רוטבליט מהאלבום ‘אחד לאחד' של מתי כספי. אם אצטרך לבחור את 20 השירים האהובים עלי לרוטבליט יהיו כמה וכמה הופעות ברשימה הזאת. אני מאוד מתחברת לכתיבה שלו, שהיא בו-זמנית יומיומית וחגיגית. מעולם לא שיתפנו פעולה, וזה יהיה לי לכבוד רב, אם וכאשר".

טלי מאייר

שמעת את השיר לאחרונה?

"לא, כבר המון זמן לא שמעתי את השיר הזה, או את האלבום. עד כה קניתי חמישה עותקים של האלבום הזה, את כולם הענקתי לאנשים שלא הכירו אותו, כדי שיהנו ממנו, אבל אף אחד לא חזר אלי. עשיתי את הטעות הזאת שוב ושוב חמש פעמים. אני פשוט לא לומדת".

מה תפס אותך בשיר הזה?

"שמעתי אותו לראשונה כשהייתי ילדה צעירה, כמעט בת 12, עוד לא היה לי חבר. כל הסיטואציה המתוארת בשיר היתה לחלוטין בלתי מוכרת. הוא עוסק בקשר בין שני מבוגרים, גבר ואשה. היא חוזרת בתשובה. יש בו המון מלים עם צליל זר כמו ‘שביס'.

"זה גם שיר אהבה מדהים בזכות הלחן של מתי כספי. הוא מדבר על השיער והקרסול שלה. בניגוד לשירי אהבה שלא מצליחים לתפוס את הלב שלי, בזכות התיאור של הפרטים הקטנים מבינים את אהבתו לאשה הזו. ‘מאושר הספרון שאוחזת ידה' - איזה מין שורה מטריפה זו. השיר מציע עולם שלם של דימויים ושל דרכים נפלאות להביע באמצעותם חיבה. חבל שאני לא אוכל לשיר אותו אף פעם".

למה?

"כי הוא כזה גברי".

אז מה?

"עשיתי את זה הרבה פעמים, יש לי שיר שלם שאני שרה בלשון זכר, אבל את השיר הזה לא אבצע לעולם. זה ממש שובר את הלב, אבל אין מה לעשות. זה שיר גברי מהתחלה עד לסוף. מוסיקאים יבינו אותי. גם אם אני רוצה ללכת לפסנתר ולשיר את השיר שאני אוהבת ולחפש את עצמי בו, בשיר הזה אני נעצרת באיזשהי נקודה".

היה לך אי פעם פלרטוט עם הדת?

"לא, אבל תמיד הקסים אותי היופי שלה. יש לי חברה טובה דתייה שמדי פעם אני חוקרת אותה על מה שמסקרן אותי, אבל אף פעם לא הגעתי ללשנות את סגנון החיים שלי או להאמין". *

מיכאל מושונוב - "I Wanna Hold Your Hand"

"כשהייתי ילד קטן היה לנו בבית טייפ ואבא השמיע לי כל מיני שירים. אחד השירים הראשונים שתפסו את תשומת לבי היה ‘I Wanna Hold Your Hand' של הביטלס. הייתי בן ארבע או חמש, זה היה בגג של הבית הישן שלנו. בהמשך הפכתי לפריק של מייקל ג'קסון אבל זה השיר הראשון שעשה לי גוד וייבז. הייתי מאושר בכל פעם ששמעתי אותו. הצליל עשה לי נעים, עד היום אני מאוד אוהב את השיר הזה".

מאייר טלי

הייתי בטוחה שתגיד שהשירים הראשונים שאהבת היו של "ראן די-אם-סי".

"אבל זו לא האמת. מתחת לנשמה השחורה של ההיפ-הופ אני אוהב אולדיז בטירוף. כשהייתי מעט יותר גדול חבר של אבא שלי הכין לו קלטת אוסף של היפ-הופ וככה, באוטו שלנו, נחשפתי בפעם הראשונה למוסיקה הזאת. הכי עפתי על להקה בשם ‘Dog Eat Dog' ושיר של טוני ריי שנקרא ‘הולכים בשוק הכרמל'. בהמשך גיליתי את ה'ביסטי בויז'. כן, היו כל מיני שירים ששמעתי והם שינו אצלי את התפישה. אבל לפני הכל היו הביטלס".

נותר להם מקום אצלך בפלייליסט?

"אני חושב שהם הלהקה הכי מדהימה שיש, אין אפס. זה ברור לכולם. אם הייתי יכול לחזור בזמן, הדבר הראשון שהייתי עושה היה ללכת להופעה שלהם. למרות שזה בטח אומר לשמוע הרבה בחורות צורחות בהופעה, ואת זה אף אחד לא אוהב". *

עלמה זוהר - "Nine Below Zero"

"בחרתי את הקסטה הראשונה שקניתי בחיי מדוכן של קסטות בשלושה שקלים בחנות פיקדילי בירושלים, בכיתה ד'. נחו שם בערימה כל ענקי הבלוז המוקדמים, אותם הכרתי מראש דרך אוסף הבלוז של אבא שלי. אחד האמנים והאלבומים האהובים והמשפיעים עלי נקרא סוני בוי ויליאמסון, אליל ילדותי המוקדמת, זמר שמנגן גם על מפוחית. אני ממש זוכרת את העטיפה של הקסטה שלו שקניתי באותו יום. השיר שהכי תפס אותי בקסטה הזאת נקרא ‘Nine Below Zero'. השיר הזה, הוא מצד אחד הכי עצוב בעולם, ומצד שני מדבר על מקום בחיים שאפשר להתמודד אתו רק על ידי הומור. אני זוכרת את כל המלים לשיר הזה".

טלי מאייר

שמעת אותו לאחרונה?

"כן, ליוטיוב עלו תכניות טלויזיה אמריקאיות מדהימות משנות ה-30 וה-40, שם נחשפתי לאישיות ולמראה שלו - הוא היה גבוה ורזה כזה, מצחיק נורא, בלי כל השיניים בפה, איש מקסים. לאמני בלוז תמיד יש סיפורים מסעירים, איך הם חיו בקופסת קרטון. כשהייתי ילדה חייתי בפנטזיות שלי את חיי העבדות השחורה בארצות הברית ולא השלמתי עם זה שאני לא אגיע לעולם לעבוד בשדות כותנה בטנסי. מספרים על סוני בוי שהוא מת במהלך הופעה. בין השירים הוא ירק לכוס, ואחרי שהוא מת, הסתכלו בכוס וראו שהוא בעצם ירק דם, הדחיק סרטן ריאות ולא טיפל בו עד לאותו רגע".

לפי סרט דוקומנטרי שנעשה עליו הוא הוכה למוות אחרי הופעה, ולפי אתרים רשמיים הוא מת מהתקף לב.

"אני עושה ממוצע בין כל האופציות, והוא כנראה באמת מת אחרי הופעה, והשאר שמועות. זכותי להמשיך להאמין".

"יש משהו באמנות הבסיסית של הבלוז - בהומור, בצורה בה מסופר סיפור, באינטראקציה עם הקהל, שהוא עדיין העולם שלי עד היום. על הבמה יש רק שלושה עד ארבעה אקורדים ובן אדם אחד שבוער לו להגיד משהו. זה מקום שנועד לזמרים עם קול לא יפה, חוש הומור עסיסי, חוצפה מטורפת והאמת של החיים. מבחינתי - זה מה שאני עושה".

באיזה שיר למשל?

"'מיגל'. אם תקשיבי לשני השירים תביני שזה בא משם. כמה שזה יותר אמיתי ומתחת לחגורה יותר טוב. רוב השירים התבססו על סיפור מלוכלך, מהחיים, ארבעה אקורדים בלופ, ופאנץ' מצחיק. כל מה שאני עושה זה זה, התרבות הזאת לגמרי לגמרי. אני לא מוסיקאית, אין לי קול יפה, יש לי ארבעה אקורדים, וביצים. במרכז לא עומדת היכולת המוסיקלית או הווקאלית, אלא המיץ של החיים". *

יובל מנדלסון - "Extazy Extano"

"בשנת 1992 מחדרו של אחי הגדול בקעו צלילים משונים. לופ של מכונת תופים שדופק בראש וסינטיסייזרים צורמים שמנסרים את האוזן, מאיימים לפרוץ את הדלת מעוצמת הדציבלים. עוד לא הייתי בן עשר. אחי נהג להסתגר בחדרו ומקשיב בריפיט ללהיט, ‘אקסטסי אקסטנו', של אמן הטכנו הספרדי ‘צ'ימו באיו'. אני נהגתי להצמיד את האוזן לדלת בתקווה שאחי יזמין אותי פנימה. כשזה קרה, החגיגה התחילה".

מאייר טלי

מדוע הצלילים האלה משכו אותך כל כך?

"זו כנראה היתה המסיבה הכי טובה בעיר, לפחות בקריית קריניצי. על הקירות בחדר של אחי היו תלויים פוסטרים של בחורות בג'ינסים של ליווייס לצד חרבות, סכינים, נונצ'קו וקליעים של אם-16. על השולחן עמד טייפ דאבל קאסט שבתוכו קסטה שניגנה רק את השיר הזה. אחי הזיז את הידיים בהתלהבות ואני קפצתי על המיטה שלו. כל הקדחת הזאת הגיעה לשיאה הבלתי נמנע עם הישמע הפזמון החוזר - ‘אקסטסי אקסטנו'".

הבנת במה עוסק השיר?

"אני לא בטוח שבזמן אמת עמדתי על משחק המלים החביב הזה, אבל זה לא הפריע לשנינו לצרוח בגרונות ניחרים. גם היום, כמעט 20 שנה אחר כך, באמצע הלילה או אחרי בקבוק, אני מסוגל לירות את המלים האלה, בקצב של מכונת ירייה אוטומטית: ‘צ'יקידאם צ'יקידי דאם דאם דאם קטום בם בם קטום בם פטה פטה פה..'"

זוועה.

"אל תצחקי. השיר הזה היה שלאגר גדול ששרף את המועדונים בספרד, יוון, יפן ואמריקה הדרומית, וגם את הקריירה של צ'ימו באיו עצמו, שזה שירו המוכר היחיד. בעיני רוחי אני מדמיין את הפרלמנט הגדול של זמרי הלהיט הבודד. יושבים שם החבר'ה של ‘המקרנה', הרומנים של ‘נומה נומה היי' ושי עמר, הם שותים שם קמפרי ומעלים זכרונות מימים עברו. חברי להקת ‘שפיות זמנית' משחקים דומינו וכולם מדברים על שולי נתן וונילה אייס שנכנסו למקום שלובי זרוע. ובשולחן צדדי, לא רחוק משאול צירלין, יושב לו צ'ימו באיו, ומחייך חיוך קטן מתחת לשפם. הוא יודע שאין לו במה להתבייש". *

 

משה פרץ - "נר על החלון"

בר און דניאל

"הייתי ילד דתי, אז תמיד אהבתי את הפיוטים של בית הכנסת. חיכיתי משבת לשבת להגיע ולשיר שם. כשהתבגרתי מעט התחברתי לשיר 'נר על החלון'. הלכתי להופעה של 'סטלה מאריס' ונדלקתי על השירים שלהם. נדהמתי מעוצמת הופעה. אני ואחותי ציירנו את הלוגו שלהם על חולצות קרועות. מאוד אהבנו את הסטייל הזה".

מה, היית פריק?

"לא, רק קיבלתי השראה מהאחים שלי. ממש אהבתי את המוסיקה הזאת".

אתה נוהג לבצע את השיר הזה?

"כששירתתי בלהקה הצבאית שרתי את השיר הזה המון. גם בהמשך, לפני שהיו לי שירים מקוריים, שרתי בהופעות שלי שירים של 'סטלה מאריס', 'משינה' וגלי עטרי. כל שנה אני מקליט כמה גרסאות כיסוי כדי להשריש לילדים את המוסיקה שגדלתי עליה, זו מוסיקה יוצאת מן הכלל. כל העולם הולך לכיוון הפופ, ואני מקווה שהמוסיקה של פעם, הרוק, יחזור. אני כל פעם לוקח קאבר רוק אחר, משנה לו את הסגנון ומנגן בסגנון ובאווירה שלי, ואז אנשים צעירים זוכים להכיר את השיר בפעם הראשונה, ומתחברים אליו. אני רואה את זה כשליחות".

חשבת לבצע עם פבלו רוזנברג את השיר?

"האמת היא שמאז שהראל מויאל ביצע אותו ב'כוכב נולד', פאבלו פחות מתעניין בלבצע אותו אבל אני עדיין אוהב אותו מאוד מאוד".

סיפרת לו פעם שהערצת אותו?

"כשנפגשנו בפעם הראשונה, מזמן, אמרתי לו כמה אהבתי את המוסיקה שלו. והוא בחור צנוע, תמיד מופתע".

סקאזי - "God Save The Queen"

השיר הראשון שאהבתי, עוד שהייתי בן שש, היה המנון הפאנק של להקת ה'סקס פיסטולס' ‘God Save The Queen'. לפי דעתי שמעתי מהחדר של אחי את האלבום ‘Never Mind the Bollocks' מאות פעמים. היה לו אלבום נדיר בהוצאה מיוחדת שהוא התגאה בו, לא בצבעי הוורוד צהוב הסטנדרטיים".

והיום?

"אני לא אוהב לשמוע את השיר הזה היום. מבחינתי זה שייך לפעם, כשהיינו ילדים. אם אני מגיע למקום כלשהו ושומע אותו ברקע זה זורק אותי לתקופת הכרבולות והאייטיז. גדלתי בירושלים. ובין גיל 14 ל-19 הייתי חבר בלהקת הפאנק ‘סרטן השד', טוב, פעם כולם היו פאנקיסטים. אפילו לקופאית בסופרמרקט היו קוצים סגולים בסגנון סיד וישס".

ידעת את המלים?

"כן ברור. זה היה ממש מגניב לשיר עם השיר. כנראה שגם המצאתי מלים, כי הייתי קטן".

זנחת את הפאנק לחלוטין?

"כל מה שאני עושה קשור במה שגדלתי עליו. בפאנק יש אנרגיה מאוד רייבית, דומה למוסיקה שאני עושה היום. עד היום האנשים הכי מוזרים מגיעים להופעות שלי בחו"ל, פריקים, פאנקיסטים וילדי אימו. זו אותה האנרגיה של הקפיצות באוויר, הקהל עם הפנים לבמה, לא עומד דום ולא מסתכל לכיוון שרוכי הנעליים שלו. אישית, אני מעדיף סופט-פאנק, אני אוהב ‘גרין דיי' וכאלה. לפאנק אנגלי אני לא אחזור. טוב, זה מת.

"מבחינה מוסיקלית התפתחתי מעבר לזה, המוסיקה הזאת עבדה עלי כשהייתי צעיר. הופעתי עם להקות הפאנק ‘GBH' ו'The Exploited' בתור ילד, אז אפשר להגיד שסגרתי אתם פינה. המוסיקה עזבה את הקטגוריות שלה, ואדם כמוני יכול ללכת לרייב בבוקר ולהופעת פאנק בערב. גם כשאני עושה דאבסטפ זה ברוח הפאנק, כי את ההשראה קיבלתי משם". *

אריאל זילבר - "עגלה עם סוסה"

"השיר הראשון שאהבתי היה ‘עגלה עם סוסה' של יפה ירקוני. החיקוי של פסיעת הסוס הדליק אותי, והיתה גם הקלטה של עגלה, והפזמון - ‘דיו דיו אייאיאיאיי הויסה.. בואי לאורווה', נהדר. הייתי אז בן עשר, אולי תשע. אבא שלי הביא בדיוק פסנתר מאמריקה, והייתי יושב ומנסה לנגן את השיר על פסנתר. אני זוכר שהשיר היה בסולם מי במול מינור שהיה סולם מוזר מאוד בשבילי, מלא בקלידים שחורים. עבדתי עליו קשה מאוד".

אביר סולטן

יצא לך להיפגש עם יפה ירקוני?

"כן כמה פעמים. מזמן מזמן, אפילו הופעתי פעם במועדון הלילה שלה ביפו. אבל באותם ימים אז לא זכרתי להגיד לה כמה אהבתי את ‘עגלה עם סוסה', הייתי עסוק בעניינים אחרים. נראה לי שכבר לא תהיה לי הזדמנות".

השיר הזה עובר את מבחן הזמן? אתה עדיין אוהב מוסיקה עברית ישנה?

"אני עדיין מאוד אוהב את השירים האלה. אני גם אוהב את השיר ‘בדרך לתבור' - ‘מני אז, נגלה לי רז, כי זה שבמשעול דהר את לבבי שבה...' ואת ‘כלניות' של שושנה דמארי, שיר גאוני. השירים האלה כמובן עוברים את מבחן הזמן, אני לא יודע את הזמן של מי, אבל את שלי הם עוברים בהצלחה".

יש לשיר הזה משמעות מעבר לסיפור על עגלה עם סוסה?

"אין לי מושג, זה פשוט שיר יפה, אני אוהב לשיר אותו ולשמוע אותו והוא נורא נחמד. אולי אבצע את השיר הזה בהופעה, כמו שביצעתי את השיר ‘הי דרומה לאילת'". *

נעם רותם - "אני וסימון ומואיז הקטן"

"גדלתי בקריית חיים ולאבא שלי היה אוסף תקליטים עברי מאוד גדול. בכל פעם שהלכתי אליו נהגנו להאזין יחד למוסיקה. הוא בעיקר אהב את ‘הגשש החיוור', את נעמי שמר, יוסי בנאי ויהורם גאון. את השיר ‘אני וסימון ומואיז הקטן' הוא פיזם הרבה וכך הוא נדבק אלי. מעניין איך בגיל צעיר המוסיקה מחלחלת אליך דרך ההורים. בתקופה הזו, כשהייתי בן שש, לא היו כל כך הרבה ערוצים או אינטרנט לכן הגישה למוסיקה עברה דרך ההורים שלך ואוסף התקליטים שלהם".

מאייר טלי

מה מצאת בשיר הזה?

"השיר הזה מאוד ריגש אותי בתור ילד, הביא אותי לדמעות למרות שהוא מדבר מנקודת מבט של אדם מאוד מבוגר על הילדות שלו בצורה נוסטלגית. בסוף השיר מגיע הבית: ‘עברו שנים מאז עכשיו העיר גדולה, מסימון לא שומעים אפילו לא מלה, ומואיז הקטן לאן הוא נעלם וגם קולנוע רקס כבר לא קיים'. אני אדם מאוד נוסטלגי שתמיד מסתכל בגעגועים על איזשהו עבר. בגיל חמש אין לך בעצם נוסטלגיה לשום דבר, אבל כולנו נוסטלגים מהיום שאנחנו ילדים ליום שלפני. כבר עכשיו, הילדה שלי, רק בת שבע, נזכרת בגעגועים בדובי שהיה לה או בחברה טובה מהגן. הנוסטלגיה והגעגועים מלווים אותנו מהיום הראשון".

אי פעם ביצעת את השיר הזה?

"כשהקמתי את ‘קרח 9' בשנים הראשונות ניגנו גרסת כיסוי לשיר הזה בהופעות שלנו. זה היה הקאבר הראשון שאי פעם ביצעתי. לשיר הזה יש לחן מדהים, טקסט מדהים והגשה מדהימה. הוא מלא בסיפורים על ירושלים, מקומות וגיבורי קולנוע שלא ידעתי מי הם. וזה רק מוכיח שכשאתה כותב משהו נורא ספציפי ואינדבידואלי זה הופך אצל המאזינים לטקסט אוניברסלי. יוסי בנאי השתמש בסיפורו האישי הפרטי והמפורט כדי להגיד משהו יותר עמוק על געגועים וזיכרון. זה מה שריגש אותי בשיר למרות שלא יכולתי לדעת אז איזה סרטים הוקרנו בקולנוע רקס ומי היה גונגה דין. למרות שלא הבנתי חצי מהמלים בשיר, התחושה העמוקה שלו הצליחה לעבור אלי". *

אבי בללי - "All the Young Dudes"

את All the Young Dudes'' של להקת ‘מוט דה הופל' שמעתי כשהייתי בן 10 וחזרתי מהים עם אמא. מחוץ לבניין האופרה באלנבי עמדו דוכנים שמכרו בהם תקליטונים בארגזים, לצד דוכני בייגלה. אני זוכר שנתקלתי בכל טסטוסטרון הגברי של הרוקנרול בעטיפה אחת של תקליטון ומאוד התרשמתי. ביקשתי מאמי שתקנה לי את התקליטון הזה, ועד היום זאת אחת מהאהבות הגדולות שלי. בדיעבד גיליתי שדייוויד בואי כתב את השיר הזה ללהקה נשכחת שנקראת ‘מוט דה הופל'".

מאייר טלי

ויקיפדיה מספר שהשיר יצא בשנת 1972.

"וואלה? זה אומר שהייתי רק בן תשע. קניתי את התקליטון בריל טיים. אחר כך נורא אהבתי אותם. השיר הזה הכניס אותי לעולם הרוקנרול בגדול. בעקבותיו שמעתי על ‘לד זפלין' וכל השאר, בתקופה שמה שהיה שם, לא היה פה".

מה היה פה?

"לא היה כלום. הגשש החיוור היה הרוקנרול הכי סוער בישראל. חיפשתי את המוסיקה בחוץ, וזה מה שמצאתי".

בעצם בחרת את התקליטון רק לפי העטיפה?

"כן, היא פשוט נורא הרשימה אותי בתור ילד שאוהב גיטרות. הסתכלתי על העמידה שלהם ואמרתי לעצמי - וואי וואי, זה בטח טוב. בסופו של דבר זו היתה בחירה לא רעה. זאת להקה מדליקה מתקופת הגלאם רוק הבריטי. השיר הזה היה כל כך להיט עד שהוא הגיע לדוכן התקליטונים במגדל האופרה בשפת הים בתל אביב בשנת 1972. זה אומר הרבה. עד היום הרבה אנשים לא מכירים את השם הזה, ‘מוט דה הופל', וחבל". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#