בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מריאן פייתפול בישראל, וגם רוקסט

הופעה אחת הייתה מדויקת ומוצלחת, למרות להקה המלווים חסרי האופי, השנייה הצליחה מסחרית אך כישלון אמנותי

2תגובות

ואו, כמה אנשים. נהירה כזאת להופעה לא נראתה בגני התערוכה כבר שנים. מגרש החניה היה מפוצץ, התור לשירותים היה אינסופי. ההופעה הועברה מביתן 1 שמכיל כחמשת אלפים אנשים, למדשאה הסמוכה שיכולה לאכלס הרבה יותר, וכל העסק הרגיש כמו הופעת איצטדיון לכל דבר. ההופעות מרובות הקהל של "סווייד", מארק רונסון, "אינטרפול" ו"ג'יינז אדיקשן", שהתקיימו בגני התערוכה בקיץ החולף, נראו לפתע כמו הופעות אינטימיות בצוותא. זאת היתה ככל הנראה ההצלחה המסחרית הכי מרשימה של עונת ההופעות הזאת. זאת היתה גם, לטעמי, ההופעה הכי קלושה.

אי אפשר להתווכח עם עשרת אלפים אנשים, וספק אם יש בכלל על מה להתווכח. יש להניח שרק מעטים מההמונים שגדשו את ההופעה חושבים שהשירים של "רוקסט" הם פאר היצירה. אלה שירים שרשום להם "קיטש" על המצח. הבלדות נוסחתיות, השירים הקצביים נשמעים כמו רוקנרול מפלסטיק. פאסט פוד מוסיקלי תוצרת שבדיה.

הזכות ליהנות ממוסיקה שטחית ועשויה היטב היא אחת מזכויות היסוד של חובב הפופ, ומתברר שהרבה אנשים מתגעגעים לפאסט פוד של "רוקסט" גם אחרי 20 שנה. אני לא מצליח לחבב את הצמד הזה, גם לא על דרך ההנאה האסורה. אני לא מוצא שום חן בשירים האלה, שום מתיקות. הקלישאות זועקות אל השמים. הצליל מיושן וממוחזר. לזמרת מארי פרדריקסון אין קול יפה במיוחד והפרסונה הבימתית קצוצת השיער שלה מזכירה את האשה ההכרחית בחבורת הנבלים בסרטים מהז'אנר של "מת לחיות". שותפה, פר יסלה, הוא זמר חיוור במיוחד. נכון, הוא יודע להנדס להיטים שחרכו את הרדיו ושברו את הקופות בשיטתיות. אז מה. גם הזכות לשנוא מוסיקה שטחית ועשויה ביעילות היא אחת מזכויות היסוד של חובב הפופ.

איציק בן מלכי

אם ההופעה של "רוקסט" היתה מרהיבה באנרגיות שלה, יכול להיות שהייתי מפסיק לעקם את האף. אבל היא לא היתה מרהיבה. הופעת המונים סטנדרטית. מקצוענות פארקים שגרתית. היה סעיף אחד שבו התגלו סדקים במקצוענות הזאת: השירה של פרדריקסון. אפילו אוהדיה המושבעים של "רוקסט" ייאלצו להודות שהסולנית לא סחבה מבחינה ווקאלית. לקראת סוף ההופעה נרשם שיפור. "קראש בום באנג!", "Joyride" ו-"The Look" עשו את העבודה איכשהו. אבל כש"רוקסט" עלו להדרן השני והתחילו לשיר את "Listen To Your Heart", החלטתי להקשיב ללבי וללכת הביתה. ביציאה ממתחם ההופעה נצפו מאות אנשים שהיו משוכנעים שההופעה נגמרה אחרי ההדרן הראשון, ועכשיו עצרו במקומם והקשיבו בהנאה ואפילו בהתרגשות לאחד הלהיטים הגדולים של נעוריהם. זה היה מחזה יפה ונוגע ללב, חבל רק שהפסקול שלו היה כל כך דביק.

סיגריה מעשנת

באמצע "סיסטר מורפין" ("את השיר הזה כתבתי עם מישהו שהכרתי בשנות ה-60", היא אמרה לקול צהלות הקהל), מריאן פייתפול ניצלה מעבר אינסטרומנטלי קצר והציתה לעצמה סיגריה. את הסיגריה השנייה היא הדליקה כעבור 20 דקות באמצע "גיבור מעמד הפועלים" של ג'ון לנון.

באולם סגור היא לא היתה יכולה לעשן, אבל באוויר הפתוח של אמפי שוני הסיגריות של פייתפול לא הפריעו לאף אחד, מה גם שהיא הרוויחה אותן ביושר. דיווח עיתונאי מהופעה כושלת שלה באמסטרדם לפני שבועיים העלה את החשש שהיא לא במיטבה, אבל ההופעה של פייתפול בבנימינה היתה למרבה השמחה סרט שונה לגמרי, סרט איכות. זאת היתה הופעה ממוקדת ומוצלחת.

הקול, קודם כל. הוא היה סדוק, צרוב, חזק ומלא הבעה - אותו שילוב חד-פעמי שרשום בטאבו על שמה של פייתפול מאז שהיא חזרה מן המתים בסוף שנות ה-70 עם האלבום "Broken English". גם הרפרטואר היה מוצלח - תמהיל נכון, גם אם לא מאוד מפתיע, של להיטים ישנים ושירים חדשים. "הם די טובים, אתם לא חושבים?" אמרה פייתפול על השירים החדשים, והיא צדקה. זאת לא היתה אחת מאותן הופעות שבהן הקהל מחכה בקוצר רוח שהזמר ידפדף את החומר החדש כדי להגיע לאוצרות הישנים. בשירים החדשים של פייתפול היו מנגינות נאות, מלים לא נחמדות, ולפעמים אפילו נדלקו בהם ניצוצות של אותו חופש פראי שכל כך מזוהה עם הזמרת שניסתה הכל וחזרה כדי לספר.

דניאל צ'צ'יק

אבל הניצוצות האלה לא הדליקו להבה אמיתית, והאשמה העיקרית בכך היתה הלהקה של פייתפול. היא היתה מנומסת, חביבה וחסרת אופי. במקום לנגן את המקבילה המוסיקלית של אנגלית שבורה (ומרתקת), היא ניגנה אנגלית תקנית (ומשעממת); במקום לעטוף את פייתפול בצליל חריף שמשקף את אישיותה, היא ניגנה לפי הספר ומנעה מהאישיות של הזמרת ללבלב על הבמה. פייתפול נושאת כמובן באחריות המיניסטריאלית. במשך עשרות שנים היא נהנתה משירותיו של הבסיסט והמנהל המוסיקלי ברי ריינולדס, שייצר בעבורה את אותו צליל חריף. אבל פייתפול וריינולדס כבר לא, והזמרת לא הצליחה למצוא מוסיקאי שייכנס לנעליים הגדולות שלו. וכך, כשפייתפול הציתה את הסיגריה באמצע "סיסטר מורפין", נלווה לתמונה הזאת גם טעם קל של החמצה. התחושה היתה שהסצינה התיאטרלית מבקשת לייצר את הלך הרוח שהמוסיקה לא מצליחה לייצר בעצמה.

היו כמה שירים שבהם זה קרה. "Stations" החדש, למשל, שבו הגיטרה החשמלית נשמעה פתאום חדה ונושכת, ו"Broken English" החזק שקדמה לו הצהרה נרגשת של פייתפול על שחרורו של גלעד שליט (ההופעה התקיימה ביום ההיסטורי), וגם "גיבור מעמד הפועלים" שבו הלהקה עברה לרקע והגיטרה האקוסטית מלכה ללא עוררין. אבל הביצועים המצוינים האלה לא הצליחו לסלק את הרושם שההופעה כולה - טובה, מהנה ומעוררת כבוד ככל שתהיה - היתה קצת מהוגנת מדי. הרוח החמה לא פרעה את שערה של לוסי ג'ורדן, וכשהדמעות זלגו הן לא הרטיבו את הנשמה.

"רוקסט". גני התערוכה בתל אביב, 22.10; מריאן פייתפול. אמפי שוני בבנימינה, 18.10



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו