בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסטון רוזס חוזרים - האם הם יעמדו בציפיות?

מעמד הפועלים הלבן הולך ונעלם והצפון כבר לא אותו צפון, אבל מנצ'סטר נרגשת וסוערת בעקבות האיחוד הצפוי של להקת "סטון רוזס", 15 שנה אחרי פירוקם. האם הם יצליחו לעמוד בציפיות ואיך זה קשור לגאווה מקומית?

13תגובות

"כל הזמן שואלים אותי, מתי ‘סטון רוזס' מתאחדים, מתי זה יקרה. אז אני אומר לכם: כשמנצ'סטר סיטי תזכה באליפות, ‘סטון רוזס' יחזרו לנגן יחד" (איאן בראון, סולן "סטון רוזס" ואוהד מנצ'סטר יונייטד, לועג לאוהדי הקבוצה היריבה ומתנער ממחויבות בראיון ל"אן-אם-אי", נובמבר 2001)

אז הנה מהלך הדברים. בשבוע שעבר הודיעו חברי "סטון רוזס" על האיחוד המיוחל של הלהקה הנערצת. ביום ראשון בלילה, בעיתוי שכמו בא להגשים את הנבואה הישנה של איאן בראון, הביסה מנצ'סטר סיטי את מנצ'סטר יונייטד 1:6 בדרבי של מנצ'סטר והיא מובילה את הליגה האנגלית.

כך שאולי ב-2012 יקרו שני הדברים שנראו דמיוניים לפני חודש בלבד: מנצ'סטר סיטי תקח את האליפות ו"סטון רוזס" תוציא אלבום חדש. "סטון רוזס" התפרקו ב-1996 לאחר שהוציאו שני תקליטים. הראשון והמהולל נקרא פשוט "סטון רוזס" (עם פלחי הלימון על העטיפה) ויצא ב-1989. השני, "Second coming", יצא ב-1994 וספג ביקורות לא טובות. הלהקה התפרקה כשסקווייר החליט לעזוב ולהקים את להקת "Seahorses" שהתפרקה אחרי אלבום אחד (מצליח). הבסיסט מאני הצטרף ללהקה הסקוטית המצוינת "פריימל סקרים" ואיאן בראון פצח בקריירת סולו מצליחה (ואף הופיע בישראל).

"זו תחיית המתים בהופעה חיה, ואתם מוזמנים, אז כדאי שתהיו שם" (איאן בראון במסיבת עיתונאים בלונדון, 18 באוקטובר 2011)

סטון רוזס
גטי אימג`ס

העיתונאים שהגיעו למקום לא ידעו במה מדובר. הענין נשמר בחשאיות מרובה. לכן, אולי, גאתה ההתרגשות לשיאים, כשלחדר נכנסו ארבעת חברי "סטון רוזס" והודיעו שהם חוזרים לנגן יחד. את שתי ההופעות הראשונות תקיים הלהקה בנמל הבית, בעיר הולדתם מנצ'סטר, ב-29 וב-30 ביוני 2012. אחריהן ייצאו הבחורים לסיבוב עולמי. "אנחנו ננגן את השירים משני התקליטים שלנו", אמר בראון, והבטיח "יהיו גם שירים חדשים, שמעולם לא שמעתם". על האפשרות שהלהקה תוציא בשנה הבאה את אלבומה השלישי אמר הסולן בזהירות: "אנחנו מקווים".

"סטון רוזס" הוקמו כשאיאן בראון פגש את ג'ון סקווייר בבית הספר לבנים במנצ'סטר. שניהם גילו שהם מעריצים של ה"קלאש" ורוצים להקים להקה בהשפעתה. בשנת 1984 התייצבו על במה אחת איאן בראון הסולן, ג'ון סקווייר הגיטריסט, גארי מאונפילד (מאני) בבאס, ואלן רן (רני) בתופים. הקהל במועדונים הקטנים הגיב בהתלהבות אבל הסינגל הראשון "So Young" התקבל בקרירות בתחנות הרדיו המקומיות, הסינגל השני "Sally Cinnamon" עורר עניין מסוים בחברות תקליטים ולבסוף נחתם חוזה לשמונה אלבומים עם חברת סילברטון. הסינגל הבא שלהם, "Elephant Stone", כבר זכה להצלחה רבה.

ד"ר עודד היילברונר, מומחה לתרבות אנגלית, חוקר ומרצה במרכז להיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים ומחבר הספר "אנגליה חולמת", אומר כי "'סטון רוזס' החלה איזושהי תופעה, חברי להקה שהם בגיל של המעריצים שלהם, והם מאותה שכונה, מאותו רחוב, מאותה עיר. זה בא לידי ביטוי מושלם כמה שנים אחר כך בלהקת מעמד הפועלים האנגלית האחרונה - ‘אואזיס'".

בבריטניה הקטע המקומי מאוד מהותי בכל הקשור ללהקות רוק.

"רק שבריטניה, וכל סט הדימויים והייצוגים הזה, השתנו מאוד מאז סוף שנות ה-80, כש'הסמיתס' התפרקו ו'סטון רוזס' הוקמו. ב-20 השנים האחרונות הצפון כבר אינו הצפון המוכר לנו מהשירים, הסרטים ומהתקשורת. הפערים בין מנצ'סטר, לידס וליברפול - שנבחרה לבירת התרבות של אירופה לפני שלוש שנים בגלל הביטלס והכדורגל - מצטמצמים והולכים. אם התוכניות ליצור רכבות מהירות בין לונדון למנצ'סטר יוגשמו - ומשך הנסיעה יהיה 30 דקות - הצפון ייעלם".

מה הקטע של "סטון רוזס" בהקשר הזה?

"בניגוד לארצות הברית - בבריטניה השכונה, הרובע והמשפחה הם מקור בלתי נדלה ליצירת תרבות פופולרית ובעיקר רואים את זה בקולנוע ואצל להקות רוק, שרובן נולדות ממעמד בינוני-נמוך. מהביטלס ועד ‘אואזיס', כש'סטון רוזס' היא תחנה נוספת אם כי חשובה בדרך זו".

בעצם, "סטון רוזס" היא להקה שכונתית, שפרצה מרובע מסוים במנצ'סטר להכרה רחבה בעולם.

"כן, ואנו עדים לתופעה שכנראה הולכת ונעלמת אולי מפני שמעמד הפועלים הלבן הולך ונעלם או שהוא נהפך לחסר מעמד וללא גאווה מעמדית. בגלל הגלובליזציה, תופעות המסחור הכלל-עולמיים והמוסיקה שנהפכה לנגישה לכולם, בכל מקום, לאנגלים עדיין מאוד חשוב לשמור על גאווה מקומית ומעמדית ועל אותנטיות. אפשר למצוא את זה בעיקר בצפון, שם היו התשתיות ליצור תרבות מעמדית ומקומית. למשל תופעת הקורנרשופ, חנויות מכולת בפינות רחוב, שסימלו את השכונה. הרחוב היה מקור ליצירת רשתות חברתיות במובן הישן של המלה. בגל הסרטים על תקופת תאצ'ר רואים עד כמה זה חזק. הדבר היה מאוד פופולרי. סרטים כמו ‘ללכת עד הסוף, ‘סיפורים מהמסילה', ‘אהבה על הדשא', ‘ג'ימי גרימבל', ‘בילי אליוט' ועוד".

הגיטרות הן גיטרות, השירים הם שירים, אבל בסופו של דבר מדובר במאבק על הכרה מעמדית. לפי ד"ר היילברונר, מדובר בעולם של דימויים. "בעולם ייצוגים שכזה לונדון והדרום מייצגים אריסטוקרטיה, זיוף וצביעות, עליונות והתנשאות, חוסר אותנטיות, גזענות לבנה, כסף גדול, הון ושלטון, קפיטליזם קיצוני, סנוביזם אימפריאלי. מבחינה מוסיקלית, מנצ'סטר היתה תשובה ללונדון".

ואיזו תשובה נפלאה זו היתה.

גטי אימג`ס

ייאוש לצד אותנטיות

באפריל 1989 יצא אלבומם הראשון שנשא את שם הלהקה. האלבום זכה לביקורות נשפכות. על עטיפת האלבום החשוב ישנם ביטויי הערצה לצרפת ומרד הסטודנטים של 1968 (צבעי הדגל הצרפתי, הלימון בו השתמשו הסטודנטים נגד הגז של השוטרים הפאריסאים). התקליט של "סטון רוזס" צילם בצלילים, תמונות ומלים את רוח התקופה. האווירה במנצ'סטר בסוף שנות ה-80, סמים, אלימות, ייאוש, מוסיקת רייב, אבל גם אותנטיות מעמדית לעומת הקיטש והסינתייזרים של "פט שופ בויז" או "דפש מוד".

אלבום הבכורה של "סטון רוזס" נפל על העולם כמו מטאוריט ענק מן החלל החיצון, על קו התפר של שנות ה-80 ושנות ה-90. התקליט זכה בשבחים מופלגים ובתארים מוקצנים כמו "תקליט הרוק הטוב ביותר בכל הזמנים" ו"אלבום הבכורה הגדול ביותר אי פעם". הוא כלל שירים אדירים כמו "מייד אוף סטון" ו"ווטרפול", ונושא עד היום את התחושה המלנכולית הקסומה, האנגלית כל כך.

פיטר רוט, מוסיקאי, מפיק וחבר להקת "מוניקה סקס", הוא גם מעריץ מושבע של שושני האבן ממנצ'סטר. "הייתי בן 15 כשיצא התקליט הראשון שלהם. כשגיליתי אותם, נשביתי מיד בקסם. הקול המהפנט, ההרמוניות הקוליות, ונורא אהבתי את הסצינה של מנצ'סטר באותו זמן. למרות שאני גיטריסט, ו'סטון רוזס' נשענת מאוד על הגיטרות של ג'ון סקווייר, מה שתפס אותי מיד זה דווקא הנוכחות של איאן בראון. אי אפשר להתעלם ממנו. שיא הקוליות לנגד עיניך. סקווייר עצמו הוא גיטריסט אנגלי נהדר. הוא פתח לי את הראש".

יזהר אשדות מבקש להתייחס לשיר אחד מסוים מאותו תקליט. "הגעתי לאנגליה בינואר 1990 וחייתי שם כמה חודשים", מספר אשדות. "הייתי חתום אז אצל טרבור הורן (מפיק ידוע), הקלטתי כל מיני דברים, וכל הזמן הייתי באולפנים ונחשפתי להמון מוסיקה. יום אחד במקרה, פתחתי רדיו ושמעתי שיר שהרס אותי. אלה היו זמנים אחרים. לא היה אינטרנט, לא היה אפשר לברר מיד מה זה, ובכל זאת גיליתי שמדובר ב'Fools Gold של ‘סטון רוזס'. השילוב הזה של להקת רוקנרול עם תכנותים, המסתורין והמבנה הבלתי שגרתי של השיר, פשוט העיף לי את הראש. יש בו גרוב ויש בו את מה שעושה את הרוקנרול לכל כך נהדר: העילגות שלו.

"היה משהו עילג בפרשנות שלהם להיפ-הופ, שרק נכנס לתודעה. זה היה קסום בעיני ועד היום אני משוגע על השיר הזה. יש בו תפקיד בס גאוני, תפקידי גיטרה מכושפים, שירה מעורפלת, כמו מבעד לעננים. יצאתי לחנות תקליטים קטנה בלונדון וקניתי את הסינגל. יש לי אותו עד היום. זה אחד השירים האהובים עלי, עד היום. כשמבקשים ממני לתקלט במסיבות תמיד תמיד אני אשמיע את זה. לצערי, דברים מהסוג הזה לא השפיעו על הרוק הישראלי, כי באופן קבוע אנחנו יותר נמשכים למיינסטרים. החומרים היותר אפלים ומוזרים לא השפיעו על המוסיקאים שלנו".

רוט מסכים. "מי שישים לב לסוף של התקליט הראשון", הוא אומר, "יגלה שהוא נגמר במעין ג'אם פתוח. כאילו השאירו איזה מקום להמשיך ממנו אל התקליט השני. אתה לא תמצא דבר כזה בישראל, והאמת היא שגם לא בעולם. זה הדבר הכי יפה ב'סטון רוזס'. שום דבר לא ממש סגור עד הסוף. תמיד יש לך תחושה שתיכף יבוא עוד משהו טוב, ולחשוב שמדובר בלהקה נטורל, בס, גיטרה, תופים וקולות וזהו".

מעריצי בראון רואים במי שכונה "הקוף" את הדמות הדומיננטית בהרכב. בראון הוא גם היחיד שהצליח מאוד גם בקריירת הסולו שפיתח מחוץ ללהקת האם. אבל בשביל רוט, דווקא סקווייר הוא הגיבור האמיתי "כי הוא מנגן כמו ג'וני מאר, והוא ממש יורש העצר, נושא הכתר, מי שלקח את המקום של מאר, כמו ש'סטון רוזס' תפסו את המקום שמילאו ה'סמיתס', שגם הם ממנצ'סטר". ד"ר היילברונר טוען שבאמת אי אפשר להבין את ‘סטון רוזס' מחוץ להקשר ההיסטורי, החברתי והגיאוגרפי. "צריך להבין את הרקע שממנו נולדות להקות כאלה", הוא אומר, "להכיר את מסורת ההמשכיות. מ'ג'וי דיוויז'ן' ו'באזקוקס', ‘ניו אורדר' וכמובן ה'סמיתס' ו'אואזיס'. כולם מהצפון, תושבי מנצ'סטר, נערים מהמעמדות הנמוכים, שהיו חברים לשכונה או מאותה משפחה והקימו להקה".

וכך נמשכת המסורת. "סטון רוזס" היתה להקה חשובה ברצף של להקות רוק משמעותיות שנולדו בעיר. כאמור, "ג'וי דיוויז'ן", "ניו אורדר", "ג'יימס", ה"סמיתס", "סטון רוזס" - ואחריהם כבר באה "אואזיס", שסולנה לשעבר, ליאם גלאגר, אמר השבוע כתגובה להודעת האיחוד: "לא הייתי מאושר כל כך מאז שילדי נולדו".

פורץ דרך

"התוכניות שלנו? התוכניות שלנו הן לזעזע את העולם" (איאן בראון, במסיבת עיתונאים בלונדון בשבוע שעבר)

ביום שישי שעבר, בתוך 14 דקות, נמכרו 150 אלף כרטיסים לשתי הופעות האיחוד במנצ'סטר ב-29 וב-30 ביוני, ו"סטון רוזס" תוסיף עוד הופעה, שגם אליה יימכרו מיד כל הכרטיסים. העולם בשיגעון, אבל ד"ר היילברונר טוען שהאיחוד אולי משמח, אבל הוא לא מה שמנסים לעשות ממנו.

"איחוד ‘סטון רוזס' לא חשוב כפי שעושים ממנו. מה חשוב בו? אין בו שום דבר חשוב או מיוחד חוץ מהרצון לעשות כסף ולהעמיק את מגמת שיגעון הרטרו שעובר עכשיו על כל העולם בכלל ועל בריטניה בפרט.

"כולם מתאחדים וחוזרים ומשחזרים וממחזרים את העבר, יש לכך סיבה כמובן. בבריטניה אין כיום מוסיקה או כוכבי-על מרגשים כבעבר, כמו דייוויד בואי, למשל, ואם יש דמות מסעירה כמו ליידי גאגא אז ראשית אין לה מוסיקה טובה להציע, ושנית - כוכבים כמו ליידי גאגא נזקקים לגימיקים מסעירים כדי למשוך תשומת לב. בעבר המוסיקה עשתה את העבודה והחיצוניות עשתה רק את האמפליפיקציה. ‘סטון רוזס' היא להקה שהקליטה אלבום אחד מצוין. אחד".

רק שהאלבום האחד הזה נחשב עד היום כמיתולוגי, כפורץ דרך בכל מה שקשור במוסיקה הבריטית בתחילת שנות ה-90. בשנת 2006 בחרו בו קוראי "אן-אם-אי" כאלבום הבריטי הטוב בכל הזמנים. השנה, בסקר נוסף, הם בחרו באלבום הלבן של הביטלס. בשנה הבאה יבחרו בתקליט אחר. ועדיין, הגדול מכולם, או רק סתם תקליט מצוין, סגנון הלהקה כפי שבא לידי ביטוי בתקליט הראשון נתפש כאינדי רוק בריטי וזיכה אותם במעריצים בכל העולם. רק שבמקום ללחוץ על הדוושה ולהכות בברזל המלובן עם תקליט שני שיבסס את מעמדם כלהקת העל של התקופה, הם התמהמהו, התבלבלו והאלבום הבא, "Second Coming" יצא אחרי יותר מחמש שנים, ב-1994, והוא כבר נבלע בשלל אלבומי להקות הבריט-פופ, מ"רדיוהד" ו"בלר", דרך "אואזיס" ו"סופרגראס".

רקס

אחרי התקליט השני פרש ג'ון סקווייר מ"סטון רוזס" ובכך גזר את סופה של הלהקה. עכשיו ההופעות מושכות עניין ובשנה הבאה - אולי כן, אולי לא - יהיה אלבום חדש של "סטון רוזס".

שיא המרד

"אין סיכוי לאיחוד. גם אם אני אמות ואחזור לחיים שלוש פעמים, אין סיכוי ש'סטון רוזס' יחזרו לנגן יחד" (איאן בראון בראיון למגזין "Q", 1999)

אז מה מסמל האיחוד של "סטון רוזס"? געגועים אנגליים לעבר ובעיקר לאווירת סוף שנות ה-80, שיאה של תקופת המרד וההתרסה נגד תאצ'ר. "זה עוד שלב בתהליך הרטרו-מאניה שעובר על העולם", אומר ד"ר היילברונר. "ראה את פסטיבל ‘פינק פלויד' העולמי. ההיסטריה השבועית בבריטניה היא סביב ההוצאה מחודשת של תקליטי ה'סמיתס', שבמפתיע או שלא באה עם ההודעה על הופעות האיחוד של ‘סטון רוזס'. יש פה גם אינטרס כלכלי פשוט. ההמולה התקשורתית של ‘אן-אם-אי' עוזרת למכור את העיתון ו'סטון רוזס' כמובן יעשו המון כסף".

זה כמובן לא מעניין את רוט שמצהיר שהוא שונא טיסות ופוחד פחד מוות להיות תלוי באוויר, אבל אומר שבכל זאת הוא מתכוון לראות את האיחוד המרגש במנצ'סטר, ביוני הבא. "אמרתי מיד לאשתי - תשמעי, יש איחוד של ‘סטון רוזס', ואני מוכן בשבילם לשקשק מפחד ארבע-חמש שעות באוויר. אני לא אחמיץ את זה ואין לי ספק שיהיו הרבה מאוד ישראלים שם, אתי, שיטוסו לאנגליה לראות את ההופעות".

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

שושנים בין החוחים | חמשת השירים הגדולים של "סטון רוזס"

"Made of Stone"

במתח המתמיד בין מציאות לדמיון, בכרך עירוני שמאיים לבלוע, כשקר ברחוב ושום מעיל לא יוכל לעטוף את תחושת הבדידות. לשיר הכי מוכר של "סטון רוזס", זה שמזמין את עצמו למועדון ריקודים, יש פתיחה וסיום מסחררים של גיטרות רדופות. בתווך בוקעת צעקה שהיא לחישה. ואיך שהכל מתחבר יחד.

"Elizabeth My Dear"

רק 59 שניות, אפילו לא דקה, נמשך השיר הזה. אין לו סוף וגם לא התחלה. הוא תלוש כביכול ונותר מעורפל זמן רב לאחר מכן. כל כך חרישי שאפשר להתבלבל לרגע ולחשוב שזהו שיר ערש. אחרי שהבוקר עולה אפשר לפרש אותו כשיר ארס, תפילת אשכבה, למלכת אנגליה. הראשונה או השנייה? זה לא משנה.

"I Wanna Be Adored"

הצהרת כוונות של כל רוקר מתחיל, בעיקר כזה שעוד לא מודע להרסנות הכרוכה בהערצה, משני צדי המתרס. הגיטרות, כמו בכל שירי האלבום הראשון, מהדהדות בלי לפספס את המטרה, לעולם לא נדחפות בתור. בין פארודיה מוחצנת ליהירות לא מודעת, איאן בראון יצא לדרך חדור מוטיבציה.

"She Bangs the Drums"

בלי קשר לרמז העבה בשם השיר, זהו השיר עם הנוכחות המאסיבית ביותר של תופים באלבום הראשון. למרות המשתמע מכך, סביר להניח כי חברי הלהקה לא התכוונו להתייחס לנוכחותן המזערית של מתופפות בעולם הרוק, אלא ליצור שיר על אהובה מסתורית שבאה ונעלמת באותה מהירות.

"Tears"

האלבום השני והאחרון של הלהקה, "Second Coming", שיצא ב-1994, נבלע בין ההמון ואיכזב רבים ממעריציה. הוא היה עמוס מדי, פנה לכיוונים סגנוניים רבים ולא התאפיין בתנופה ובדיוק של קודמו. האזנה רגישה ונטולת ציפיות מוגזמות תגלה בו לא מעט שירים יפים. למשל זה. וידוי על בכי, צללים וחושך.

איתמר זהר

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

פירוק והרכבה | בין ה"סמיתס" ל"נושאי המגבעת". איזה להקות נשבעו כי לא יתאחדו לעולם?

סכסוכים כספיים וחילוקי דעות אמנותיים היו מאז ומתמיד בין הסיבות העיקריות לפירוק להקות. עד הודעת האיחוד המפתיעה שלה, השתייכה "סטון רוזס" לרשימה בלתי רשמית של להקות, שאפשר כמעט בוודאות להגיד עליהן שלעולם לא יתאחדו. והכוונה היא לא לכל אותן להקות שהתפרקו, אבל בפועל המשיכו להופיע שנים אחר כך תחת אותו שם, רק בהרכב שונה ובדרך כלל הרבה פחות אטרקטיבי.

ה"סמיתס", לדוגמה, היא להקה שעד היום נחשבת לכזאת שלעולם לא תתאחד. מאז שהתפרקה ב-1987 מסרבים חברי הלהקה להצעות לאיחוד. הגיטריסט ג'וני מאר עזב את הלהקה חודשיים לפני צאת אלבומה האחרון "Strangeways, Here We Come" שיצא באותה השנה, והלהקה התפרקה, לטענת מוריסי הסולן, מכיוון שלא היתה לה דמות ניהולית ומכיוון שהיו לה כל כך הרבה בעיות כספיות, שלבסוף כולם פשוט קמו וברחו. מתופף הלהקה, מייק ג'ויס, תבע לאחר מכן את מוריסיי ומאר בטענה שלא קיבל את התמלוגים המגיעים לו. הוא זכה בסופו של דבר בתביעה, לא לפני שמוריסיי טען בבית המשפט כי "ה'סמיתס' היתה דבר יפה שג'וני נטש ומייק הרס".

עיתונות הרוק והפופ הבריטית אוהבת מאוד פירוקים ואיחודים היסטוריים ובמידה רבה אף יוצרת סביבם המולה תקשורתית. כך למשל "אואזיס" התפרקה רק לפני כשנתיים אבל בתקשורת הבריטית כבר מנסים לתהות מתי תתאחד אף שליאם גלאגר, הסולן, הכריז ב"גרדיאן" שהיא לעולם לא תחזור.

גם על ה"פיקסיז", שהתפרקה ב-1993, אמרו שהיא לעולם לא תתאחד. היחסים בין חברי הלהקה היו עכורים כל כך לאחר הפירוק וגם אחרי האיחוד ב-2004. הדבר ניכר בסרט התיעודי "loudQUIETloud" מ-2006. על פי הסרט, ה"פיקסיז" חזרה להופיע רק משום שחבריה היו צריכים את הכסף. ב-2008 אמר פרי פארל, סולן להקת "ג'יינז אדיקשן", ש"הסבירות לאיחוד הלהקה שווה לסבירות של לראות פרסומת לטיסות מסחריות לחלל". אבל רק בקיץ האחרון הלהקה המאוחדת הופיעה על הבמה בישראל.

ומה בנוגע לישראל? להקת "בנזין" התפרקה ב-1985 ומאז רבים מצפים לאיחודה. יהודה פוליקר, שהיה הסולן שלה, אמר בהקשר זה באפריל האחרון כי "בנג'ו קמחי חזר בתשובה ועם קיטש אמסלם אני לא בקשר, מעבר לזה מי יודע".

"אוהד פישוף, רם אוריון, תמיר אלברט, אלון כהן ואדם הורביץ, אנו מתחננים, אחדו את להקת נושאי הגבעת". זהו הטקסט שמתאר את קבוצת הפייסבוק שנקראת "נושאי המגבעת, התאחדו!". הקבוצה אינה פעילה כנראה משום שאיחוד הלהקה, שהתפרקה ב-1992, לא נראה באופק. אדם הורוביץ, אחד מחברי הלהקה, אמר ביולי האחרון ל"גלריה" כי "לפעמים אני חושב שיהיה כיף לנגן כולנו ביחד, אבל זה יהיה חסר תוחלת, זה יהיה אנטי קתרטי".

אורי זר אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו