בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שודד הפיראטים

פטריק זלניק, טייקון מוסיקה צרפתי שהפיק את אלבומיה של קרלה ברוני, מספר לרגל ביקורו כאן על מצבה הקשה של תעשיית המוסיקה בעידן הדיגיטלי

תגובות

פאריס

"תעשיית המוסיקה כבר נמצאת במשבר חמור וכיום היא על פי תהום", מזהיר פטריק זלניק, מנהלו של לייבל התקליטים "נאיב", מהחשובים בצרפת. בימים שבת-שני בשבוע הבא (14-12 בחודש) הוא יבקר בארץ במסגרת "פורום ישראל-צרפת למוסיקה" שמארגן המכון הצרפתי.

זלניק, שנולד בפאריס ב-1946, הוא דור שלישי למהגרים יהודים מפולין ומרוסיה. הוא חש קשר לישראל, אך מתאר את עצמו כמי שמתנגד ל"ערכי האלימות" שלה. הוא טוען שהוא חב את כשרונו לעסקים לסבו, מוכר חליפות בשוק של ימי ראשון. "זכור לי לקוח אשר שבוע אחר שבוע היה חוזר לסבי בתלונות. סבי היה מוכר לו חליפות גדולות, או קטנות למידתו, באומרו שהן הולמות אותו. לתמיהתי מהעניין, סבי השיב כי האיש פשוט לא מעוניין לבלות את ימי ראשון עם אשתו ומחפש תירוצים לחזור לחנות. בעסקים, כך הבנתי, המוצר הוא לא תמיד הכל".

מעבר לעסקיו, עוסק זלניק בשנה האחרונה גם בפעילות ציבורית, במטרה להציל את כבודו של הקניין הרוחני בצרפת. אולם, הוא אינו נביא זעם מטעם עצמו, אלא מטעמו של נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי, לו הגיש בתחילת 2010 את דו"ח "היצירה והאינטרנט".

לאחרונה הציג זלניק את ממצאיו לבית הנבחרים הצרפתי; פירות מחקר מקיף על אודות מנגנוני צריכת הקניין הרוחני - מוסיקה, סרטים וספרים ברשת. מסקנותיו והצעותיו של זלניק יכולות להשפיע על הדרך בה צרפתים ואירופאים יצרכו מוצרי תרבות בעתיד דרך המחשב והטלפונים הניידים.

קהל אלטרנטיבי

מינויו של זלניק לעמוד בראש הצוות שחיבר את הדו"ח המתוקשר אינו מקרי. במשך שנים עמד בראש כמה ארגונים מקצועיים חשובים בתעשיית המוסיקה הצרפתית. אולם כאחד הצירים הוותיקים בתעשיית המוסיקה המסחרית בצרפת, זלניק השתתף באופן פעיל ביצירת גורלו של עולם זה. את דרכו המקצועית החל בתחילת שנות ה-70 כמנהל שיווק של חברת התקליטים "פולידור צרפת". במהלך חתימה על הסכם זכויות מול חברת "וירג'ין" הבריטית, פגש את ריצ'רד ברנסון, מקימה של וירג'ין ולימים פילנטרופ מיליארדר.

ב-1980 נענה זלניק להצעתו של ברנסון להקים שלוחה צרפתית לענקית המוסיקה שבבעלותו. 17 שנים עמד זלניק בראשה של "וירג'ין צרפת", אשר הפכה בהדרגה לכוח מרכזי בשוק המוסיקה במדינה, רבות בזכות קטלוג המוסיקה הצרפתי שלה. ב-88' פתח זלניק את ה"וירג'ין מגה סטור" בשדרות השאנז אליזה, הראשונה ברשת חנויות הענק, אחראית מרכזית למסחור היתר, לטענתו של זלניק, ולקלקול הרגלי צריכת המוסיקה במדינה.

במעבר חד, התפטר זלניק ב-99' מניהולה של וירג'ין, מכר את מניותיו בחברה ופתח את חברת התקלטים "נאיב", שקמה במוצהר כחברת תקליטים שאינה כמו וירג'ין ושאר ענקיות המוסיקה. "נאיב" נולדה ואף הצליחה לשרוד בעידן האינטרנט וממקומה המבוסס היא מצליחה להימנע ממסחור יתר ופונה גם לקהלים אלטרנטיביים.

בדומה לחברות תקליטים אחרות, גם "נאיב" עסוקה בהוצאתם לאור של ספרים, סרטי די-וי-די, ובעיקר משיכת תמלוגים מהורדות שירי אמניה. "היה לי חשוב לבנות משהו חדש ואיכותי, לתת הזדמנות ליצירה. למרות הקדמה הטכנולוגית, אני מאמין שאנשים, כל עוד אינם רובוטים, יהיו תמיד מעוניינים לשמוע קולות חדשים ומעניינים, להחזיק ספר ביד".

מפגשנו מתקיים במשרדו של זלניק הממוקם ברובע התשיעי בפאריס, אזור של ברים עדכניים וחנויות כלי נגינה: לא בחירה נאיבית למיקום חברתו החדשה. משרדו של זלניק בקומה האחרונה אינו מזכיר כלל את שאר חללי האופן-ספייס שבקומות שמתחתיו. ישוב על ספת עור בין מדפי ספרים עמוסים, אני מוצא אדם מבוגר בעל מראה מהוגן. הוא מדבר לאט ועוד סוקר את מכתבי הבוקר שהודפסו בעבורו. הוא לא מרבה להשתמש במחשב. רק הרמקולים החדישים בפינות החדר מצביעים על כך שמדובר במפיק מוסיקלי במאה ה-21, אולם גילו של זלניק מתעתע, האוזניים שלו הן מהחדות בתעשיית המוסיקה בצרפת.

"מכונות השיווק ויחסי הציבור של חברות התקליטים הגדולות שינו את תפישתם של האמנים, שבעצמם החלו לדבר על קידום מכירות וקליעה לטעם הקהל במקום להציג פרויקט אמנותי. הם הורגלו לחשוב שאנשים לא מקשיבים, אפילו לא המפיקים בחברות התקליטים. לא פעם אני הוא זה שמתעקש להאזין לאלבום במלואו ולא למקבץ טרקים נבחרים". זלניק הוא עדיין צעיר מאמין. "בווירג'ין נאלצתי להוריד מהמדפים כל מה שלא נמכר לאחר שישה שבועות, אולם כשנשאלו אנשים מה חשוב להם בחנות, 90% אמרו שהמבחר חשוב יותר מרמת המחירים. כך גם מוצר לא בהכרח זקוק למערכות שיווק כדי להימכר. הזמרת אדל היא דוגמה טובה לכך, מהתקופה האחרונה".

אשת הנשיא

ב-2002 החתים זלניק דוגמנית בשם קרלה ברוני לחוזה הקלטות ב"נאיב". הפיכתה של ברוני לאייקון צרפתי בינלאומי לאחר נישואיה עם הנשיא סרקוזי הפכו אותה בהתאם לשם המכניס ביותר בעבור לייבל המוסיקה, גם אם "עתידה המוסיקלי תלוי יותר במצב הפוליטי". אולם עבור זלניק, ברוני, שעובדת בימים אלו על אלבום חדש, בעיקר מאפשרת את מימון ההפקה של אמנים אחרים. "יותר ויותר אלו זכויות על אמני עבר שאחראים להכנסות בעבור חברות התקליטים. 25% מהכנסות "נאיב" הן ממכירה של נוסטלגיה כמו פינק מרטיני הצרפתים, או מריאן פייתפול. בעתיד אני חושב שמגמה זו תתחזק".

ובכל זאת, רבים ראו במינויו של זלניק לוועדה בממשלתו של סרקוזי מינוי פוליטי. כמפיק של שלושת אלבומיה של ברוני, פיתח זלניק יחסים אישיים עם העומד בראש המדינה. "שיחתי הראשונה עם הנשיא היתה בנוגע להשקת אלבומה האחרון של ברוני, לאחר שהחליטו השניים להתחתן. השאלה היתה האם לקיים השקה לפני החתונה, או אחריה".

המפיק הוותיק אינו מתרגש מההאשמות כלפיו. "מערכת היחסים שלי עם הנשיא היא מקצועית. אנחנו עובדים יחד. לא הצבעתי בעבורו בעבר ואיני מתכוון לעשות כך בעתיד. אף המלצתי לברוני לא להינשא לנשיא לפני השקת אלבומה. נושא ההורדות באינטרנט קרוב ללב הנשיא. מדובר בנושא בעל חשיבות לאומית, זהו עתיד התרבות שלנו. כנשיאם של כל הצרפתים אין זה מאבק פוליטי, אלא מאבק על אינטרס ציבורי מובהק".

הדו"ח שהגיש זלניק מצטרף לדיון הקיים על המאבק בהורדות תוכן פיראטיות ברשת. לטענתו של זלניק, פתרון לבעיה חייב לכלול את שינוי התפישה בנוגע לאותו ה"תוכן". "מוסיקה, סרטים וספרים אינם שולחן משרדי. אלו מוצרים בעלי ערך תרבותי שאינו רק פונקציה של היצע וביקוש". בהמלצותיו מבקש זלניק להפחית באופן משמעותי את מס הערך המוסף על מוצרי תרבות כדי לעודד את צריכתם. לטענתו של זלניק, המעבר מתפישה של מודל החינם למודל של תשלום עבור מוצרי תוכן, הוא הכרחי ואף אפשרי. לדבריו, דוגמא טובה לכך היא העיתונות המודפסת המקוונת. "אנשים מוכנים לשלם בעבור תוכן באתר ה'ניו יורק טיימס'. הם רואים בכך דבר הגיוני. בתמורה, ממשיכה העיתונות האיכותית לשרוד. אין סיבה שלא נראה זאת גם עם תעשיית המוסיקה".

בעבור זלניק, גם ההיצע הקיים בשוק החוקי מחייב חלוקה מחדש של ההכנסות. "אפל כבר מרוויחה מיליארדים בשנה מהורדות באייטיונז" (הרבעון השני של 2011 היה הרווחי ביותר בתולדותיה של פלטפורמת ההורדה, והניב לחברה 1.4 מיליארד דולר). "רוב הכסף הזה לא מוצא את דרכו חזרה לאמנים ולמפיקים. אין ברירה אלא לשנות את הערכים של התעשייה הזו כדי להזרים חמצן לאלו שנחנקים".

בין 22 המלצות הדו"ח, אפשר למצוא רעיונות מקוריים כמו "כרטיסי המוסיקה", מעין כרטיס אשראי לרכישת מוסיקה באינטרנט, המיועד למשתמשים עד גיל 25. הכרטיס, שכבר נכנס לשימוש, עוד לא הצליח לשנות את נטייתה של קבוצת גיל זו להוריד מוסיקה באופן לא חוקי. הצלחה חלקית למיגור התופעה נרשמת לזכותו של חוק "אדופי" הידוע לשמצה בצרפת. חוק זה, אשר אומץ ב-2009 בצרפת, מאפשר למשטרת אינטרנט חדשה לאתר מורידים פיראטיים, ולאחר שתי אזהרות לנתקם מהאינטרנט לתקופה של עד שנה, ולהכניסם לרשימה שחורה. זלניק, שדווקא אינו נמנה עם מתנגדיו (הרבים מאוד) של החוק, מטיל את האחריות גם על כתפיהם של אלה שמאפשרים את הקשר בין המשתמשים ואתרי ההורדה, כגון מנועי החיפוש ומפעילי האינטרנט.

הדו"ח מתייחס באופן נרחב לגוגל, השחקן החזק ביותק ברשת, ואף קורא לרשות המפקחת על התחרותיות בשוק הצרפתי לחקור באופן רשמי הפרות חוק בתחום הריכוזיות ושימוש לרעה במעמדה בשוק. "זמן הוא מרכיב קריטי, שכן שוק המוסיקה הפיסי הולך ונכחד במהירות ועוד לא נמצאו לו תחליפים דיגיטיליים", מזהיר זלניק. "האינטרנט מאפשר הזדמנויות רבות, אך הוא מסוכן הרבה יותר, שכן הוא גדול בהרבה משוק המוסיקה הפיסי, גם בימי השיא שלו".

נכונותו של נשיא, גם מהימין, לקדם רפורמת זכויות יוצרים באינטרנט נראית מובנת מאליה בצרפת, מדינה שבה נושא הזכויות על יצירות תרבות מהווה חלק מרכזי בשיח הפוליטי. העניין אף עולה במסגרת הבטחות המועמדים לבחירות הקרבות לנשיאות. חברות האינטרנט, שלהן "כל האינטרסים בעולם לשמור על הסטטוס קוו", לדידו של זלניק, מתכוננות למערכה גם הן. "גוגל, יו טיוב, מיקרוסופט ואפל אפילו לא משלמות מסים בצרפת בעבור תוכן צרפתי. כך הן פועלות גם במדינות אחרות. הן מתעשרות, ואילו יוצרי התרבות מסתפקים בפירורים. גם באמריקה המצב מתחיל להשתנות - הלובי של חברות הטכנולוגיה בוושינגטון ששלט עד כה מתמודד עם קולות רמים יותר של אמנים ומוסיקאים".

צדק חברתי בעולם המוסיקה? עבור זלניק, הפתרון אינו מסתכם ברמה הפוליטית, או הרגולטורית. "חוקים הם חשובים אך השוק הפרטי הוא עדיין המרכיב המרכזי. על המוסיקה להישאר רווחית בעבור מפיקים כדי שאלו ימשיכו להפיק. עלינו למצוא פתרון לכולם". בינתיים נראה שמקשיבים לזלניק, לפחות עד הבחירות.

פרידה דידייה
רויטרס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו