בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

בלוז כנעני: מאיר בנאי איכזב בפסטיבל העוּד

למרות כמה רגעים יפים, ההופעה של מאיר בנאי לא הצדיקה את מעמדה כהופעה פותחת בפסטיבל עם חזון אמנותי ייחודי וברור

11תגובות

היו בהופעה הזאת רגעים יפים מאוד, היו בה גם רגעים פחות יפים, אבל הדבר העיקרי שיישאר בזיכרון הוא השאלה שריחפה כמעט לכל אורכה: מה לכל זה ולפסטיבל העוד? נכון, היה עוד על הבמה, ויניב טייכמן ניגן בו היטב. אבל זה לא מספיק. מופע פתיחה של פסטיבל בעל חזון אמנותי ברור וייחודי אמור לשקף את החזון הזה בצורה עמוקה, מקיפה ומקורית, ואת זה, חרף נוכחותו של העוד, ההופעה של מאיר בנאי לא עשתה. טובה יותר או פחות, זאת היתה בראש ובראשונה הופעה שלא הצדיקה את עצמה.

וזאת אכזבה מפני שפסטיבל העוד הרגיל את הקהל שלו למופעי פתיחה מוצדקים ומצוינים כאחד. לפני ארבע שנים - "אדומי השפתות" של ברי סחרוף ורע מוכיח, מופע שהניב אלבום מעולה משירי אבן גבירול. לפני שלוש שנים - אתי אנקרי בשירי יהודה הלוי, מופע שגם הוא הוביל לאלבום נהדר. לפני שנתיים - "נקמת הטרקטור" בשירי אברהם אבן עזרא, מופע שהיה פחות מוצלח מאלה של סחרוף ואנקרי (ואכן לא הוביל לאלבום) ובכל זאת היה בו יסוד הרפתקני חזק ומרשים. בשנה שעברה מופע הפתיחה הגיע מחו"ל - איחוד של "נייט ארק" - והציפייה היתה שהשנה הפסטיבל יעלה הפקה ישראלית שתעמוד בסטנדרטים הגבוהים מאוד שהוא עצמו הציב.

מאיר בנאי הוציא ב-2007 את "שמע קולי", אחד האלבומים הבולטים בגל הפיוטים שגואה בשנים האחרונות, והיה ברור שהוא לא ישחזר בפסטיבל העוד את המופע שהתבסס על האלבום הזה. ואכן, בנאי שר שירים ספורים בלבד מתוך "שמע קולי", ובמקום הפיוטים העתיקים ביצע שירים מהרפרטואר שלו שבשכבת העומק שלהם אינם רחוקים מההוויה של הפיוט - שירים של כאב, של חיבוטי נפש, של חיפוש אחר משמעות. מעין פיוטים חילוניים.

אמיל סלמן

זאת היתה בחירה מעניינת וראויה מבחינת התוכן, אבל בנאי היה חייב לעגן אותה גם מבחינה מוסיקלית, לקשר אותה מבחינה צלילית (ולו בצורה עקיפה) אל רוחו של הפסטיבל שאותו נבחר לפתוח. ואת זה הוא לא עשה. להרגשתי, זה היה מופע שהתאים יותר לפתוח פסטיבל בלוז. הלהקה של בנאי כללה גיטרת סלייד אמריקאית, קונטרבס, כלי הקשה, עוד, ובחלק מהזמן גם רביעיית מיתרים, אבל במהות הבסיסית זה היה מופע של אדם אחד ששר וליווה את עצמו בגיטרה אקוסטית או קלידים. התחושה הזאת, הקצב האטי של רוב השירים, העובדה שבנאי שר שירי כאב ובדידות, הנוכחות הבימתית הנוקשה-אך-פגיעה שלו, ואולי גם המגבעת שחבש לראשו וסידר במבוכה בסוף כל שיר - כל אלה יצרו את הרושם של זמר בלוז.

בלוז יכול להיות דבר נפלא אבל גם דבר משעמם, ושני הקטבים האלה נכחו בהופעה של בנאי. היו כמה שירים נהדרים, בעיקר לקראת אמצע ההופעה, שבהם הזעקה שלו יצאה החוצה בעוצמה חזקה מאוד (השיר "ירושלים" היה אולי החזק מכולם). אם ההופעה כולה היתה נשמעת כך, כמו הופעת בלוז מצוינת, לא היה מקום לשאול "מוצדק או לא מוצדק". אבל לצד השירים המצוינים, היו גם לא מעט שירים שנשמעו כמו גרסאות חיוורות ונטולות קצב של הביצועים המקוריים (גרסת הזחילה של "אהבה קצרה" גבלה בקריקטורה), הנוכחות של הרביעייה הקאמרית היתה תלושה ומיותרת, המקישן היה חלש והתוצאה היתה רגעי שיעמום לא מעטים שבהם לא היתה ברירה אלא לשאול "מוצדק או לא מוצדק".

ולהגיע למסקנה שלא מוצדק.

מאיר בנאי. מופע הפתיחה של פסטיבל העוד. תיאטרון ירושלים, 10.11



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו