בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הצדק צריך להישמע

חבל שהאלבום היפהפה של אמל מורקוס, "בראני", הגיע רק לאוזני מעטים. אתמול הוא עמד במרכז הופעתה בפסטיבל העוד

3תגובות

אם פסטיבל העוד היה מעלה השנה אך ורק את המופע הזה, גם אז הוא היה מפעל תרבותי חשוב. אמל מורקוס הוציאה לפני חצי שנה את אחד האלבומים הישראליים היפים של השנים האחרונות, אלבום שהיה אמור להיות אירוע על סדר היום המוסיקלי של המקום הזה. זה כמובן לא קרה. אלבום של זמרת ערבייה, יפה ככל שיהיה, לא יכול להבהב בחוזקה על הרדאר התרבותי שלנו. אין, למרבה הצער, מספיק מאזינים יהודים שיקשיבו לו.

מנהלי פסטיבל העוד הקשיבו ל"בראני" (אני שרה, בערבית), עמדו על יופיו יוצא הדופן, ביקשו ממורקוס להשתתף השנה בפסטיבל, וההופעה שלה שלשום היתה הפעם הראשונה מאז יציאת האלבום שבה התאפשר לה לשיר משיריו על במה מכובדת מחוץ לאזור הצפון, הסביבה הטבעית שלה. וכך, בין שלל הקולות הנהדרים שבקעו מהבמה - קולה של מורקוס, קול נגינתם של המוסיקאים שלה, קולם של המשוררים הפלשתינים שאת שיריהם מורקוס ביצעה - נשמע גם קולו הצלול והנדיר של הצדק.

ההופעה - מול אולם לא מלא, שהיו בו לתחושתי מעט מדי מאזינים ערבים - התמקדה באלבום החדש. מורקוס שרה את כל 11 שיריו, וכמעט רק אותם (שיר הפתיחה ושיר הסיום היו היחידים שלא נלקחו ממנו). זאת היתה בחירה ראויה (כמעט כל השירים באלבום הזה נהדרים) ואמיצה (מתי שמעתם בפעם האחרונה הופעה של מוסיקאי ותיק יחסית שהושתתה אך ורק על חומר חדש?), אבל היה לה גם חיסרון. הזהות בין החומר שבוצע על הבמה לבין החומר שהופיע ב"בראני" יצר השוואה בלתי נמנעת בין ההופעה לבין האלבום, וההשוואה הזאת לא עשתה חסד עם ההופעה. "בראני" הוא אלבום מפעים ביופיו. ההופעה היתה יפה ומרשימה, אבל את ההנאה הגדולה ממנה לא ליוותה תחושת התפעמות.

אמיל סלמן

ייתכן מאוד שאחרי ההתרגשות מהאלבום, התפעמות חוזרת היתה בלתי אפשרית. ייתכן גם שהאופי של האלבום הפחית עוד יותר את הסיכוי להתרגש בשנית. "בראני" שילב בצורה נפלאה בין צליל חי ונושם של נגינת אנסמבל לבין הדיוק והקפדנות שמאפשרת ההקלטה. במלים אחרות, השירים נשמעו כאילו הם הוקלטו בהופעה עילאית, מושלמת. ההופעה "האמיתית" שלשום היתה טובה מאוד אבל היא לא היתה מושלמת, והיו כמה שירים - בעיקר השירים בעלי המשקל החופשי והמלודיות האינסופיות שהלחין מהראן מורעב - שהתפזרו בחלל ולא קיבלו את הצורה החופשייה-אך-יציבה שיש להם בדיסק.

ועד כאן ההסתייגויות, שמתגמדות בהשוואה ליופי הרב שקרן מהבמה. מצוידת בקול נפלא, הומניזם עמוק, שפע של חן ושילוב כובש של רגישות וכוח, של רוך גועש, מורקוס הוכיחה שוב שהיא ממוקמת בצמרת ליגת-העל של הזמרות הישראליות בתקופה הנוכחית. האנסמבל שלה - בהנהגתם של מורעב הצעיר ונאסים דקוואר הוותיק - ניגן היטב והמחיש את האיכות הפתוחה הנהדרת של השיר הערבי. שלא כמו אצל רוב הזמרים הישראלים, שנגניהם משתדלים ליצור בעבורם ליווי הדוק ככל האפשר, אצל מורקוס היה דיאלוג מרתק של שווים (או כמעט שווים) בין זמרת לבין ההרכב שלה. האנסמבל ניגן קו מלודי מסוים, מורקוס השלימה אותו בקו מקביל, ומתוך הדו-שיח הזה השיר התחיל לזרום ולהתפתח.

יפות במיוחד היו הפתיחות של השירים: מורקוס קראה את מלות השירים ללא ליווי מוסיקלי ובצורה שהדגימה את יכולותיה התיאטרליות. היא הקפידה לעבור מערבית לעברית, ומדי פעם שתי השפות נמזגו זו בזו. כשהציגה, למשל, את השיר "דוק" היא אמרה "מרזוק חלבי כתב את הכלימאת". היא לא התכוונה לערבב את שתי השפות, אבל מאחר שהבלבול שלה יצר להרף עין פנטסיה על חיים משותפים בין דוברי עברית וערבית, אלה היו כלימאת כדורבנות.

מורקוס תופיע ביום חמישי באולם ימק"א בירושלים בכנס "מדברים אמנות".

אמל מורקוס. פסטיבל העוד. תיאטרון ירושלים, 13.11

סלמן אמיל


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו