בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האלבומים החדשים של טום וויטס ודיוויד לינץ'

הראשון שוב מתודלק על ידי התשוקה לתנועה. השני ממשיך לדבוק בקו הסוריאליסטי שמאפיין את הקולנוע שלו גם באלבום הבכורה שלו

תגובות

"Bad As Me", אלבום האולפן הראשון של טום וייטס אחרי שבע שנים וה-17 שלו בסך הכל, הוצג לקהל בקיץ האחרון בסרטון ביוטיוב תחת השם "Tom Waits' Private Listening Party". וייטס, שצורף השנה להיכל התהילה של הרוקנרול, מבקש לספק למעריציו בקליפ הצצה לאלבום החדש, כשמסביבו מכשיר טלפון, רדיו ופטיפון מהסוג שיצא משימוש לפני עשרות שנים. טלפון מחברת התקליטים שלו, שמתריע על דליפת המוסיקה לרשת, מאלץ אותו להעביר את האירוע למכונית חלודה, שבה הוא מעניק סשנים פרטיים למעריצים של האזנה לאלבום.

גם אם מתוך אילוץ, המכונית העתיקה נדמית כמקום האידיאלי לשמוע את המוסיקה שלו בפעם הראשונה. וייטס ממשיך למצוא השראה במוסיקת וינטג' אמריקאית שיצאה מכלל שימוש כפסקול לשיריו, ומשלב נטייה זו באחרת המזוהה אתו - החיבה לבלדות שבורות לב, שממשיכות להיות אפקטיביות לא פחות מבעבר. גם אם היא מחוספסת לפרקים, זוהי יציאה קומוניקטיבית מאוד של וייטס, שנכתבה בשיתוף אשתו והמוזה שלו, המפיקה-מוסיקאית קתלין ברנן.

קית ריצ'ארדס מתארח בארבעה מתוך שירי האלבום, ביניהם "Satisfied", שיר תשובה ל"סאטיספקשן" של הרולינג סטונז, שבו מוזכרים ריצ'ארדס ומיק ג'אגר. ריצ'ארדס מלווה בקולו את וייטס גם בבלדה מלאת פאתוס ששמה "Last Leaf", שיר עגמומי, זקוף קומה של רוקרים מתבגרים: "אני אהיה פה לנצח, אם אתה רוצה לדעת עד מתי/ אם הם יורידו את העץ הזה, אני אצוץ בשיר".

אי-פי

וייטס שר באלבום על נוודות, פרידות וחרטה, אבל לא מתעלם מהרעות החולות המעסיקות את הפעילים שכובשים בימים אלה את וול-סטריט, כל הדברים שקורים בעולם בזמן שכולם "מדברים באותו הזמן", כשם השיר המופיע באלבום, על האנשים שעושים כסף בזמן שדם זורם ברחובות: "ערבנו למיליונרים, הם קיבלו את הפרי, אנחנו קיבלנו את הקליפה".

הגיבור של השיר "הל ברוק לוס" עזב את ביתו לטובת מלחמה, אחת מהמלחמות של ארצות הברית במדינה זרה, למטרה לא ברורה, שיכולה להיות בכל מקום בעולם ושבסופו נותר החייל נכה ועני. וייטס נובח את השיר על רקע מקצב שבטי-צבאי כמעט תעשייתי, מכונות ירייה ופיצוצים.

"Bad As Me" הוא לא מסוג האלבומים של וייטס שמאופיינים בצליל אחיד ומגובש. הוא כולל מגוון גדול של סגנונות שאיפיינו אותו בעבר, החל בוואלס, בלוז וג'ז וכלה ברוקנרול פרימיטיבי, המתודלקים על ידי התשוקה לתנועה ולבריחה למקום טוב יותר - ליעד מוגדר כמו שיקגו או לדרכים. הצדדים המרכזיים ביצירתו של וייטס שהיו בעבר נמצאים פה, לרוב במיטבם - מרגש, צובט או שואג. בכל הקשור לאלבום שלו לא היה אפשר לבקש יותר מזה.

ההאזנה למוסיקה שדייוויד לינץ' כתב והפיק עם שותפו זה שנים, דין הארלי, באלבום ""Crazy Clown Time, יוצרת את החוויה המטרידה המוכרת מסרטיו - רק שהפעם מדובר במשהו שאפשר להזיז לצליליו את הראש, לעתים גם את הרגליים. המוסיקה בסרטיו, שכללה עד היום בין השאר את רוי אורביסון ומרלין מנסון, היא אינדיקציה טובה לאווירה השלטת באלבום המוסיקלי הראשון של לינץ' - אמריקנה פיפיטיזית, בלוז וגיטרות מעורפלות מרחפות לצד טקסטים המושרים מפי דמויות שהיו משתלבות ב"טווין פיקס" בטבעיות. שורשי וסוריאליסטי, זה האלבום הראשון של לינץ' (שאינו ההתנסות המוסיקלית הראשונה שלו), שלפי הכרזתו מחכה לרעיון טוב כדי לחזור ולעשות סרט נוסף.

בקטע הפותח, אחד הטובים בדיסק, "החלום של פינקי", מתארחת קרן או מה"יה יה יה'ז" שמלווה בגיטרות ודיסטורשן, לפני שהיא מפנה את הבמה ללינץ' ששר, מדקלם ומלחשש את שאר שירי הדיסק. הקטע הראשון שבו הוא נחשף כסולן הוא "גוד דיי טודיי", ובו, כמו בשאר האלבום, קולו של לינץ' מושר דרך אפקט ווקודר רובוטי על רקע שיר אלקטרו-פופ רטרו, בליווי קולות של מכונות ירייה, בסגנון המזכיר את האופן שבו דימיינו בתחילת שנות האלפיים את האייטיז.

יש משהו משובב, כמעט קאמפי, בהאזנה ללינץ' בן ה-64 שר עם אפקט של רובוט לאורך הדיסק. אבל מהר מאוד, כשהטקסטים המושרים שוקעים, עולות תחושות שונות לגמרי. ב"פוטבול גיים" נשמע שהוא שר בפה מלא מסמרים, "ראיתי אותך עם גבר, כדאי שתברחי בייבי, אני מקווה שאת יכולה". מכאן הוא יוצא למסע זרם תודעה לצד שירי געגועים, פנטסיות מיניות ונקמה.

"קרייזי קלאון טיים" הוא קצבי וצבוע בצבעים פופיים, אבל הוא רק מתחפש לאלבום שיוכל לשמש כרקע למסיבה. זה לא אלבום להנעמת הזמן או עיצוב אווירה - אלא אם האווירה המבוקשת היא היקום הלינצ'י האמביוולנטי והאווירתי. אבל כתמיד אצל לינץ' ההתמסרות משתלמת.

טום וייטס - "Bad As Me" (-Anti) דייוויד לינץ' - "Crazy Clown Time" (Sunday Best)

אי-פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו