בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשלו ריד פגש את מטאליקה

שירים מיוסרים וגדושי ניבולי פה בהשראת צמד מחזות גרמניים בני מאה שנה: כך נשמע האלבום החדש של לו ריד ו"מטאליקה". מה עומד מאחורי שיתוף הפעולה המפתיע הזה?

3תגובות

שלושת ענקי הרוק הניחו לסושי ופצחו בהשתפכות רבתי. בסוויטת מלון יוקרתית בקומה ה-26 ישבו לו ריד, האיש שיש הטוענים שהגדיר את הרוק המחתרתי בשירים כגון "Sweet Jane" ו,"Walk on the Wild Side" וג'יימס הטפילד ולארס אולריך מ"מטאליקה", הלהקה שיש הטוענים שהגדירה את הזרם המרכזי של הטראש מטאל בשנות ה-80, ודיברו על אלבומם החדש, "לולו". בנימת דיבור השמורה בדרך כלל לתיאור סיפורי אהבה וקינוחים מפנקים במיוחד, הם השתפכו במקהלה על הרגע שבו התחילו לנגן יחד.

"זה היה מדהים".

"כולנו אמרנו, ‘זה פשוט מהמם'".

"הרבה מעבר לגן עדן".

וכן הלאה.

ריד, בן 69, מעולם לא נטה להגזמות ולייפוי המציאות. אך כשמדובר ב"לולו" - אוסף שירים מיוסרים, גדושי ניבולי פה, בהשראת שני מחזות גרמניים בני מאה - הוא יוצא מגדרו. בדברנות יוצאת דופן הוא השתלט על שיחה בת שעה, לפעמים ענה על שאלותי ולפעמים התעלם מהן, ובעיקר התפעל מ"מטאליקה" והרעיף סופרלטיבים על הפרויקט המשותף.

"זו נקודת שיא בשבילי", אומר ריד. "אף פעם לא שרתי כל כך טוב. ואם הם לא יהיו לידי אני לא יודע אם אוכל לעשות זאת שוב".

ניו יורק טיימס

ובינתיים האינטרנט מנהל שיח משלו על "לולו", ורובו רחוק מהשתפכות ("זאת בדיחה?", אומרת תגובה טיפוסית אחת בבלוג). אבל אם מתוך זעם ואם מתוך סקרנות, בכל השיחות נשאלת אותה שאלה: מה יכול להיות משותף ללהקת המטאל הגדולה בעולם ולאחד מעמודי התווך של הרוק המתקדם, "ולווט אנדרגראונד"?

בסאונד צורמני ובזעם מתנשא קנו להם המוסיקאים האלה את המקום בתולדות המוסיקה והוכיחו שוב ושוב את יכולתם לעורר בקהל תגובות קיצוניות לכאן ולכאן, יכולת שריד שיכלל בכמעט חמישה עשורים של קריירה ובאלבומים כגון ,"Metal Machine Music" אפוקליפסת הפידבק שלו מ-1975, שנהפכה לסמל של הרוק בקיצוניות הכי פחות מסחרית שלו.

ועם זאת, אף ששלושת הגברים דיברו על מוסיקה וציטטו את מלות שיריו של ריד כמו מתבגרים מוכי הערצה, נדמה שהחיבור העיקרי ביניהם הוא פשוט החברות וההערצה לרעשים קולניים במיוחד המלווים את עולמם של אלה שעושים רוקנרול כל חייהם.

ניצוצות באולפן

"לא יכולתי לחשוב על שיתוף פעולה טבעי יותר", אומר אולריך, בן 47, המתופף של "מטאליקה" והדובר המתבקש שלה. "כולנו אאוטסיידרים. תמיד ריחפנו בבועה אוטונומית קטנה משלנו, ואם מסתכלים על הקריירה של לו, הוא תמיד היה בפריפריה, בשוליים".

בני דורם רואים בחיבור הזה - המכונה באופן בלתי נמנע "לו-טאליקה" - מהלך הגיוני, שיש בו התאמה צלילית וגם טלטלה הנחוצה מפעם לפעם לאמנים מבוגרים כדי לשמור על רעננות.

"ההצלחה היא כמו חניטה", כתב איגי פופ בהודעת דואר אלקטרוני. "זה חומר משמר נהדר, אבל לפעמים אתה רוצה לטייל לפינת הרחוב. ‘Bitches Brew' עשה עבודה נהדרת בשביל מיילס דייוויס, ואני רואה הקבלה בין המקרים. אני כמובן הבחור שתמיד אהב את "'Metal Machine Music' (אלבום הסולו החמישי של ריד).

הקשר בין לו ריד לבין "מטאליקה" נוצר באוקטובר 2009, כשניגנו יחד במופע בהיכל התהילה של הרוקנרול במדיסון סקוור גרדן. ריד התלהב מהתוצאות והציע שיקליטו יחד אלבום, ובסופו של דבר סוכם שהם יקליטו כמה מה"פנינים האבודות" של ריד, כך מספר אולריך, הלבוש בחולצת טי בשחור וזהב ועליה פרסומת ללהקת המטאל הבריטית משנות ה-80, "Venom".

שבועיים לפני תחילת ההקלטות שינה ריד את דעתו והציע את שירי "לולו", שכתב במקור להפקת תיאטרון בברלין בבימויו של רוברט וילסון. ריד שלח ל"מטאליקה" בדואר האלקטרוני סקיצות של עשרה שירים, כדי שיכתבו להם עיבודים חדשים, וכשהוא והמפיק שלו, האל וילנר, הגיעו לאולפן הלהקה בסן רפאל שבקליפורניה, פרצו ניצוצות.

"בשבוע שבו הם היו אמורים לעשות היכרות עם האולפן הספקנו להקליט יותר מחצי אלבום", מספר הטפילד, בן 48, הזמר ונגן גיטרת הליווי של "מטאליקה". "פשוט התחלנו לנגן יחד".

ריד אומר ש"מטאליקה" - שחבריה, מלבד הטפילד ואולריך, הם נגן הגיטרה-סולו קירק האמט, בן 48, ונגן הבס רוברט טרוחילו, בן 47 - היא להקת הליווי הרועשת שתמיד שמע בדמיונו.

"מאז ומתמיד אני חולם על רעיון מסוים", אומר ריד, בג'ינס, בעור שחור ובמשקפיים שעיצב בעצמו, שעדשותיהם ניתנות להרמה. "רציתי ליווי עוצמתי מאוד כדי שזה יהיה כמו שצריך. ואז פגשתי את האנשים האלה. וככה יכולתי לעשות את זה. הלכנו על זה ברצינות, והשמים נפתחו".

במבט ראשון הקונצפט של האלבום לא נראה כמו חומר של ענקי הרוק: עיבוד לשני מחזות מאת המחזאי פרנק ודקינד (שגם כתב את "אביב מתעורר"), מאבות האקספרסיוניזם, על פאם פטאל סדרתית שנהפכת לזונה ונהרגת בידי ג'ק המרטש.

אלא שייתכן כי אפילו מעריצים ותיקים של ריד ושל "מטאליקה" יזדעזעו מן הטקסטים המפורשים של "לולו". ריד מתאר את התשוקה והתיעוב של גיבורת הסיפור במלים מטרידות, למשל "אני מתחננת שתשפיל אותי / יש לך זבל שאני יכולה לאכול?" ו"למות, לא להרגיש כלום / להיות יבשה ובלי זרע, כמו ילדה" (הטקסטים יכולים גם להיראות קומיים, תלוי בנקודת המבט).

מתחת לדקלום הבלתי מהוסס של ריד, הגיטרות והתופים הצורמניים של "מטאליקה" חורקים כמו מכשיר עינויים. הלהקה משתמשת בריפים (קטעי נגינה חוזרים) מוכרים, למשל דהרת הספיד-מטאל ב"Mistress Dread" ובטלטלה הכבדה של "Frustration", ומסתכנת בכך שישתמשו נגדה בעלבון האולטימטיבי בשביל "מטאליקה", כפי שחשף הסרט התיעודי מ-2004 :"Metalica: Some Kind of Monster" שימוש בתפקידים "משומשים".

אבל ריד הכניס גם מרכיבים שלא היה אפשר להעלות על הדעת שייכללו באלבום של "מטאליקה", למשל קטע המעבר החוזר, בן שני האקורדים, ב"Iced Honey" - "Sweet Jane" של הלהקה הזאת.

כשהגיעו לרשת קטעי שירים ראשונים לקידום בחודש שעבר, השמיעו המעריצים של "מטאליקה" ושל ריד את קולם בבלוגים, בבלבול, בזעם ובחוסר אמון. אך מי שעקב אחר ריד מתקופת ההארד-רוק הקשוחה של האלבום "Rock ‘n Roll Animal" מאמצע שנות ה-70 ועד לאלתורים המקרקשים שלו עם המלחין ג'ון זורן, לא יופתע מאוד מפנייתו לגיטרות של "מטאליקה".

"לו חורג מאז ומתמיד מהפרמטרים של מה שנחשב מותר מבחינה צלילית ברוקנרול", אומר לני קיי, גיטריסט להקתה של פאטי סמית וחוקר רוק. "'ולווט אנדרגראונד', בסאונד הרועש שלה, יצרה ב-'Sister Ray' תחום תדרים שהיה מטאל, אם לא בריפים, אז במרקם".

הנושאים החוזרים באלבום, סטיות מיניות ועייפות רוחנית, הם הד לשיר של "ולווט אנדרגראונד", ,"Venus in Furs" וכן ל"ברלין", אלבומו הקודר של ריד מ-1973 על סיפור אהבה שנגמר. הם עשויים להזכיר חוויות אחרות המוכרות לכוכבי רוק מכל הגילים.

זה ביטוי לסוג מסוים של בעיות בין גברים לנשים - בעצם לאישה מסוג מסוים", אומר ריד. "המוסיקה מנסה לתת תחושה של תסכול או כעס, בכל מקום שהאישה לוקחת אותך אליו - אתה למעלה, אתה למטה - ופתאום זה איננו. האם יש בינינו גבר שלא נתקל במשהו כזה?". הטפילד מצחקק בהזדהות.

ניגודים משלימים

בסוויטה במלון - שנשכרה לרגל הראיונות בזמן ש"מטאליקה" שהתה בניו יורק בחודש שעבר, להופעות באיצטדיון הינקיז - הגברים משוחחים ביניהם בנינוחות, אך ניכרת גם מעט מבוכה בדינמיקה בין שלושה זכרי אלפא, שכל אחד מהם רגיל שנופלת שתיקה בחדר כשהוא מדבר. למרות נתוני המכירות הגדולים בהרבה שלהם, הטפילד ואולריך מתייחסים לריד בכבוד כזקן השבט, אף שההיסטוריה של המכירות שלו היא כבר נושא לבדיחות.

"עשיתי אי פעם משהו כדי למכור תקליטים?" עונה ריד כשאני שואל אם הוא מגזים בהתרגשות שלו למטרת קידום מכירות. "אני לא האיש שהולכים אליו כדי למכור תקליטים. לא הייתי יודע איפה להתחיל". הטפילד ואולריך החלו לצחקק. "ונתוני המכירות שלי על פני ההיסטוריה מדברים בעד עצמם", מוסיף ריד. צחוק פרוע מתפרץ סביבו (שני אלבומי האולפן האחרונים של "מטאליקה" נמכרו ב-3.7 מיליון עותקים, על פי נתוני חברת הסקרים נילסן. אלבומיו של ריד נמכרו ב-67,000).

"לולו" הוקלט בעשרה ימים - פרק זמן שלא היה כמוהו בתולדות "מטאליקה" הפרפקציוניסטית; העבודה על כל אלבום של הלהקה נמשכת בדרך כלל חודשים ואף שנים. אך באולפן היו הצדדים בבחינת ניגודים משלימים. ריד קיבל את להקת הליווי החזקה שתמיד חלם עליה, ו"מטאליקה" עברה את החוויה המשחררת של להיות כינור שני למוסיקאי שמעדיף את האינטנסיביות הספונטנית של הטייק הראשון או השני.

"בכל 30 שנות הקריירה שלי לא השתתפתי בשטף יצירתי כזה", אומר אולריך. "זה היה כמו קתרזיס. זה היה משהו שלא מהעולם הזה".

בזמנים המתים הם החליפו אבני דרך מוסיקליות כפי שדיפלומטים מחליפים מתנות תרבות. מחנה "מטאליקה" העניק לריד ולווילנר טעימה ראשונה מאנג'ל ויץ', איש הזרם המכונה הגל החדש של ההבי-מטאל הבריטי של סוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.

הטפילד, מצדו, זכה להכיר את הסאונד של אנטוני הגרטי, הזמר מטושטש המגדר בעל הקול הרועד של "אנטוני אנד דה ג'ונסונס". "הוא הבין מיד מה אנחנו רוצים", אומר וילנר. "הוא אמר: "'זה יפה. אני מוכרח להשיג את המוסיקה הזאת'".

בנוגע לציפיות המסחריות מהאלבום, רוב הצדדים המעורבים משכו בכתפיהם או השתמשו במונחים סטריליים כגון "צנועות". קליף ברנסטין, אחד המנהלים הוותיקים של "מטאליקה", נראה מוכן לתגובות קיצוניות. "הם יגרדו בפדחתם", אמר ברנסטין על התגובה הצפויה של מעריצי "מטאליקה". "הם גירדו בפדחתם לא מעט בגלל הלהקה הזאת, אבל תמיד חזרו בהמשך".

בשיחה על האלבום נראה ששלושת המוסיקאים נרגשים מכדי שיהיה אכפת להם איך יגיבו אחרים. אחד העוזרים מביא כמה קיסמי שיניים, ריד מנקה את שיניו ושב ומתפעל מהסאונד באלבום ("הגיטרות שלנו מתאימות כאילו נולדו באותו בית חולים"), ואז קם על רגליו פתאום וניגש לחדר הסמוך.

אולריך מקבל על עצמו להמשיך את השיחה ומתחיל לספר עוד על ההתלהבות של המוסיקאים מהאלבום, אבל אז חוזר ריד, מטלטל את זרועותיו ורגליו בריקוד קטן בדרך חזרה לכיסאו. "זה נכון", אומר ריד לקול נהמות האישור, "כל מלה נכונה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו