בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מי גיבורת המחזות שעליהם מבוסס האלבום "לולו"?

לולו, גיבורת שניים ממחזותיו של פרנק ודקינד, היא פתיינית בעלת רקע מפוקפק המפלסת את דרכה אל החברה הגבוהה באמצעות גברים מבוססים

תגובות

"לולו", אלבומם החדש של לו ריד ו"מטאליקה", נקרא על שם גיבורת שני מחזותיו הנודעים של פרנק ודקינד, "רוח האדמה" מ-1895 ו"תיבת פנדורה" מ-1904, שבמקור נכתבו כיצירה אחת. ודקינד, ממבשרי האקספרסיוניזם הגרמני, שעורר סערה עם מחזהו "אביב מתעורר" (1891) בשל העיסוק הגלוי בנושאים כמו מיניות והומוסקסואליות, המשיך להסעיר את הרוחות בגרמניה עם שני המחזות הללו, ששירטטו חברה המשוסעת בידי תאוות בצע ותשוקה מינית.

לולו של ודקינד היא עלמה אטרקטיבית ופתיינית בעלת רקע מפוקפק, המפלסת את דרכה אל החברה הגבוהה באמצעות קשרים עם גברים מבוססים. הצלחותיה מסתיימות כשבעלה השלישי מתוודע לבגידותיה, שם בידה אקדח ומפציר בה להתאבד, אבל הכדור שנפלט גורם למותו ולמאסרה. בשלב זה נפתח המחזה השני, שמתאר כיצד נמלטת לולו מהרשויות (בסיוע הרוזנת הלסבית המאוהבת בה), אבל מידרדרת לעוני ולזנות ובסופו של דבר נרצחת בלונדון, בידי ג'ק המרטש. כיום נהוג להעלות בתיאטראות את שני המחזות ביחד, תחת השם "לולו".

בראשית המאה הקודמת זכו המחזות לעיבודים שונים לבמה וכן לסרט שהופק על פיהם ב-1921, אבל ב-1929 יצר גאורג וילהלם פבסט את העיבוד הנודע ביותר, סרטו האילם "תיבת פנדורה". לתפקיד לולו ליהק פבסט את האמריקאית לואיז ברוקס, שהעניקה הופעה מבריקה. אין ספק גם כי אותה בובה המופיעה על עטיפת האלבום המוסיקלי של לו ריד ו"מטאליקה" נוצרה בצלמה של ברוקס (אף שהקארה השחור המפורסם של השחקנית נהפך שם משום מה לבהיר יותר). הסרט אמנם לא זכה להערכה ביקורתית יתרה עם יציאתו, אבל בשנות ה-50 הוא סומן על ידי המבקרים כיצירת מופת, תואר שמיוחס לו עד היום.

גם אלבן ברג גילה עניין במחזות של ודקינד והחליט לעבד אותם בשנות ה-30 לגרסה אופראית ששמה "לולו". אולם המלאכה נקטעה עם מותו ב-1935 והמערכה השלישית נותרה לא גמורה. אלמנתו של המלחין, הלן, שניסתה לשכנע את ארנולד שנברג להשלים את היצירה אבל כשלה, לא איפשרה לאיש לעשות זאת, וכך הועלתה האופרה במשך שנים בצורתה הלא שלמה (שתי מערכות וסקיצות מהשלישית). רק בשלהי שנות ה-70, לאחר מותה, הושלמה האופרה על ידי המלחין האוסטרי פרידריך צרהא והוצגה בבכורה ב-1979 בפאריס, בניצוחו של פייר בולז.

אלה היו שני העיבודים הבולטים ביותר ליצירתו האלמותית של ודקינד, אבל היו גם רבים אחרים שביקשו להפיח בה חיים, בהם המחזאי הבריטי פיטר בארנס, שהציג את גרסתו הבימתית בתחילת שנות ה-70 וכן הבמאי הפולני ולריאן בורובצ'יק, שרקח ב-1980 גרסה קולנועית בצרפת. לאחרונה זכו המחזות גם לגרסת קומיקס, שיצר האמריקאי ג'ון לינטון רוברסון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו