בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לכל שבת יש מוצאי שבת

הם פרצו דרך ברוק הכבד עם שירים על עולם הנסתר ומאגיה שחורה, אבל אז פתחו בתביעות משפטיות והשמצות הדדיות שנמשכו עשורים. מה עומד מאחורי האיחוד המפתיע של אוזי אוסבורן וחבריו ללהקת "בלאק סאבאת" והאם יש סיכוי שהם יופיעו גם בישראל?

11תגובות

בחודשים האחרונים כל אדם שהקליק על כתובת האתר הרשמי של להקת "בלאק סאבאת" קיבל רק את המספר המוזר 11.11.11. לכן היה ברור שמשהו יקרה בתאריך היפה הזה, אבל לא היה ברור מה. ב-11.11.11 בשעה 11:11 לפי שעון קליפורניה, הודיעו חברי להקת "בלאק סאבאת" על איחוד ההרכב המקורי, יציאה לסיבוב הופעות עולמי והקלטת אלבום חדש, לראשונה זה שנים, בהפקת ריק רובין.

חברי ההרכב המקורי של "בלאק סאבאת" - הסולן אוזי אוסבורן, הגיטריסט טומי איומי, הבסיסט גיזר באטלר והמתופף ביל וורד - כינסו מסיבת עיתונאים בהנחיית הנרי רולינס (מעריץ ותיק שלהם) במועדון "ויסקי אה גוגו" ושם אישרו שהם אכן חוזרים לנגן, לשיר, להופיע ואף להקליט יחד. הארבעה סיפרו שהם עובדים מאז האביב על האלבום החדש.

גטי אימג`ס

ב-2006 נכנסה הלהקה להיכל התהילה של הרוק, אבל היחסים בין החברים היו רעים ולכן האיחוד מפתיע. אוסבורן תבע בזמנו את איומי בטענה שהפר זכויות יוצרים ועשה שימוש בתמונותיו ובשם ההרכב למכירת מוצרי לוואי כמו חולצות טריקו ולוחות שנה. אוסבורן טען שהוא זכאי כחוק לאחוזים ממכירות כל מוצר הנושא את שם הלהקה וכולל את תמונתו. איומי, מצדו, הציג לבית המשפט מסמכים משפטיים המוכיחים כי הסולן ויתר על כל תביעותיו לאחוזים ממכירות מוצרי לוואי של ההרכב כשפרש מהלהקה ב-1980 לטובת קריירת סולו והוא מעולם לא טרח לחדש את תנאי החוזה המקורי שלו. אבל השנה הגיעו השניים להסכם ביניהם וכך נסללה הדרך לאיחוד.

הלהקה תתחיל להקליט את האלבום החדש בינואר. "זה עכשיו או לעולם לא, אנחנו מסתדרים נהדר יחד והכל מעולה", אמר איומי. "זה כמו לשים כפפה ישנה על היד, פשוט נפלא". חברי הלהקה התבדחו על הטיפול המסור של המפיק רובין שמתקשר אליהם, לדבריהם, כל חמש דקות כדי לבדוק שהכל בסדר.

אוסבורן סיפר ששמונה שירים כבר נכתבו בידי באטלר (שכתב את רוב השירים בתקליטים הראשונים של הלהקה) ושהסגנון והצליל מזכירים את ראשית הדרך. ההופעה הראשונה תתקיים ביוני הבא בפסטיבל "Download" באנגליה. מועדי ההופעות הנוספות יתפרסמו בתחילת 2012. באתרי רוק כבד כבר העלו עצומה הקוראת להבאתה לישראל. מאחר שמתנהלים מגעים נמרצים בין מפיק ישראלי גדול ללהקה, אולי נזכה לראותם בתל אביב בקיץ הבא.

מחיסרון ליתרון

"בלאק סאבאת" צמחה בסוף שנות ה-60 מתוך שכונות המצוקה של ברמינגהם, בריטניה. את השם הם לקחו מסרט אימה זול שביים מריו באווה האיטלקי ב-1963 בכיכובו של בוריס קרלוף. "אם יש אנשים רבים שבאים לראות סרטים כאלה", אמר אוסבורן בן ה-20 לחבריו, "יהיו מספיק אנשים שיאהבו מוסיקה של להקה בשם הזה".

הם התחילו כלהקת ג'ז-רוק, אבל איומי התקשה לאלתר בשל העובדה שקצות שתיים מאצבעותיו נקטעו בתאונת עבודה במפעל שבו עבד. הוא הרכיב אצבעונים על האצבעות הקטומות ולמד לנגן ביד שמאל. החיסרון נהפך ליתרון. המוגבלות הפיסית אילצה את הלהקה לנגן לאט יותר וכך נוצר סגנון חדש, שלא היה כמותו קודם לכן - שירים כבדים, אטיים עם צליל עמוס. לימים כינו את הסגנון "דום מטאל". זה עבד מצוין בחמשת התקליטים הראשונים של הלהקה, שנוצרו מהר, באינטנסיביות, בין 1970 ל-1973.

ב-13 בפברואר 1970 הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון שנקרא על שמה וזכה להצלחה גדולה. מבחינה מוסיקלית, האלבום הורכב מאוסף רצועות מושפעות בלוז בעיקר, ובמידה מועטה ג'ז ורוק בריטי של התקופה. הלהקה לקחה את סגנון הריפים של הבלוז, ופעמים רבות האטה אותם, והוסיפה את גישת התיפוף של ביל וורד, דבר שלמעשה הפך את האלבום לאלבום ההבי-מטאל הראשון. האלבום הוקלט באופן עצמאי בהשקעה נמוכה מאוד. התקליט השני "פרנואיד" יצא ב-18 בספטמבר 1970, שבעה חודשים בלבד אחרי אלבום הבכורה. הלהקה המשיכה בשילוב בין רוק מחוספס עם בלוז אטי וכבד.

מבחינה טקסטואלית, היו בו מגוון של נושאים: חוץ מסמים ומיסטיקה עסקה הלהקה במישרין בפוליטיקה; "חזירי מלחמה", שיר מחאה נגד מעורבותה של בריטניה במלחמת וייטנאם, ו"איש הברזל" המתכתי והנוקשה קנו ללהקה מעריצים צעירים רבים. לצד "מאשין הד" של "דיפ פרפל" והתקליט הרביעי של "לד זפלין", נחשב "פרנואיד" עד היום לצלע מהותית במשולש הזהב של הרוק הכבד, חלק עקרוני מ"השילוש הקדוש" של הז'אנר.

מי שנתן את הטון בשני התקליטים הראשונים היה דווקא באטלר, חובב סיפורת הכישוף האפל של דניס ויטלי, שמשך את הלהקה למחוזות אפלים ומלנכוליים. השירים המקוריים, וגם שני הקאוורים שביצעה הלהקה, עסקו בעולם הנסתר והמאגיה השחורה, תכנים שנקשרו לראשונה לרוק הכבד. "קוראים לי לוציפר, קח את ידי", שר אוסבורן ב"N.I.B" מאלבום הבכורה. כבר אחרי האלבום השני פנה אליהם האמרגן פטריק מיהאן, שהבין כי מדובר בפוטנציאל כלכלי עצום, ושיכנע את אוסבורן וחבריו לעזוב את המנהל ג'ים סימפסון ואף לעזוב את אנגליה ולעבור לארצות הברית. "בתמורה", הבטיח, "אתמקד אך ורק בכם".

וכך היה. מיהאן היה בטוח לחלוטין בהצלחתה של "בלאק סאבאת" באמריקה, שיחרר כמה להקות בריטיות שהיו חתומות אצלו והשקיע את כל זמנו ומרצו בחבר'ה הצעירים שהחתים. המהלך התגלה כמבריק. התקשורת האמריקאית, בניגוד לזו שבבריטניה, קיבלה את "בלאק סאבאת" באהבה גדולה. מיהאן השיג ללהקה חוזה הפצה בחברת האחים וורנר ובמעמד חתימת ההסכם הרים כוסית ויסקי ואמר: "ברוכים הבאים לבית של באגס באני".

ביולי 1971 הוציאה הלהקה את "Master Of Reality", אלבום שלישי בתוך פחות משנה וחצי. הוא דמה בגישתו המוסיקלית לאלבום הקודם והגיע למקום השמיני במצעד המכירות, כשהוא נחשב עד היום למשפיע באופן מכריע על סצינת הדום מטאל. שירים כמו "סוליטיוד" היו משיאי הרוק הכבד של התקופה. אטי, עגום, נמוך. איומי רופף מעט את מיתרי הגיטרה כדי להקל על עצמו את הנגינה. גם הבסיסט באטלר הנמיך את נגינתו. הצליל של התקליט נהפך לסוג של תו תקן. מאז ועד היום להקות מטאל רבות אימצו את הנמכת הצליל כסוג של ביטוי אמנותי.

התקליט הרביעי, "ווליום 4", יצא ב-1972. הלהקה ניסתה כיוונים חדשים - קטעים אינסטרומנטליים ניסיוניים, שילוב של פסנתר ואפילו כינורות, בצד חזרה אל הבלוז השורשי שהשפיע על הלהקה. חלפה שנה וב-1 דצמבר 1973 יצא התקליט החמישי, "סאבאת בלאדי סאבאת", שבו פיתחה הלהקה עוד יותר את הצליל שלה, שנע בין ריפים כבדים ומתכתיים של רוק אנרגטי, בועט וחורך ובין קטע פולקי אקוסטי אינסטרומנטלי חלומי ששמו "Fluff". באלבום החמישי שולבה נגינת סינתיסייזרים וקלידים על ידי (ריק וייקמן מלהקת "יס", שבא להתארח ועזר ללהקה להמריא אל פסגת הצלחתה.

התקליט השישי, "סבוטאז'", יצא ב-1975. היתה אז מתיחות רבה בין אוסבורן שהתמודד עם בעיות סמים ושכרות ובין איומי, שדחף את כולם לעבוד קשה יותר ולהשקיע את המרב כדי להפיק צליל שלא היה כדוגמתו קודם. התוצאה: הצלחה מסחרית גדולה וקטע חדש ומעולה ששמו "Symptom of the Universe" שהמציא ז'אנר חדש: תראש מטאל.

המחצית השנייה של שנות ה-70 היתה פחות מוצלחת, הן מסחרית והן אמנותית. "Technical Ecstasy" (1976) והתקליט השמיני "!Never Say Die" (1978) היו חלשים ואוסבורן פרש מההרכב לטובת קריירת סולו. מכיוון שהחלל שפערה עזיבתו היה גדול, המשיכה הלהקה להופיע עם סולנים משתנים, ביניהם רוני ג'יימס דיו ואיאן גילאן.

אוסבורן עזב את הלהקה ב-1978 כשהוא במצב אישי גרוע מאוד. שרון ארדן, שהחלה כאמרגניתו, נהפכה לאשתו ואם ילדיו והיא שהצילה את חייו, שפיותו וכספו. הוא פיתח קריירת סולו נאה ושימר את עצמו בתודעה הקולקטיבית בזכות סדרת ריאליטי באם-טי-וי, שבה שותפה כל משפחתו.

מקברן לרומנטיקן

בניגוד לדימוי המפחיד לכאורה ולשימוש בסמלים שנהפכו עם הזמן לקלישאה של הז'אנר (בתי קברות, דמויות שחורות, צללים וצלליות, צלבים בוערים), ללהקה מברמינגהם לא היה קשר אמיתי לכת השטן, למאגיה שחורה ולפולחנים אפלים. מתי (מאט) ג'י, לשעבר שדרן תחנת הרדיו AYUP באנגליה, מפריך את המיתוס: "נורמן בראט, סולן ‘Gravy Train', סיפר לי על התקופה ההיא, כשהלהקה שלו חיממה את ‘בלאק סאבאת' בסיבובי הופעות. שתי הלהקות היו חתומות בחברת ורטיגו ובראט הוא נוצרי אדוק, כך שאפשר להאמין לו. הוא אמר: אם הם היו קשורים לכת השטן לא הייתי מתקרב אליהם".

ג'י מסביר שעניין ה"שטניזם" היה תוצר של רצון למשוך תשומת לב "ומה שמעניין הוא שבתקליט הרביעי נראה שהעסק השטני, כביכול, כבר מתחיל לגלות סימני התפוררות, עד כדי כך שלא רק שהוא נשמע קודר פחות מקודמיו, אפילו יש פה - שומו שמים - בלדה נוגעת ללב שיש בה פסנתר ומלוטרון, אבל לא גיטרה ולא תופים... החבר'ה החליטו לצאת מבית הקברות לכיוון נאות דשא ירוקים ואוזי אוסבורן נהפך מקברן לרומנטיקן".

הלהקה המציאה סגנונות וז'אנרים והשפעתה האדירה על עולם הרוק אינה מוטלת בספק. היא הופיעה גם ברוסיה והיתה בכך אחת הלהקות הראשונות שהופיעו בה מאז פתיחתה למערב על ידי מיכאיל גורבצ'וב.

רקס

"בלאק סאבאת" כבר התאחדה בעבר בהרכב המקורי. ב-1985 התבקשו חברי הלהקה להופיע ב"לייב אייד" שנועד לגייס תרומות למלחמה ברעב באתיופיה. זו היתה הפעם הראשונה שבה התאחדו חברי ההרכב מאז 1978. האיחוד הנוכחי מתרחש כשהם כבר בני 63 ומצפים להם מעריצים בגיל של הנכדים שלהם.

די-ג'יי MosheL (משה לביא), תקליטן רוק קלאסי ומפיק אירועי רטרו, אינו מתפלא שהאיחוד מעורר ריגוש גדול. "זו הלהקה שהניחה את הבסיס לז'אנר, עם ריפים של גיטרה שהם יותר כבדים ונמוכים. הם אגדה", הוא אומר. את הלהקה הוא שמע לראשונה בגיל 13. "קשה היום להאמין, אבל ב-1970 השיר ‘פרנואיד' צעד במצעד הפזמונים וקניתי את התקליטון. בשנה הזאת היו ארבע להקות שפרצו את הדרך לעולם הרוק הכבד. ‘דיפ פרפל' עם איאן גילאן, ‘אוריה היפ' עם תקליט הבכורה, ‘לד זפלין' בתקליט השלישי ו'בלאק סאבאת' שהוציאו באותה שנה שני תקליטים. אלה ארבעת היסודות של המטאל ובין ארבע הלהקות, ‘בלאק סאבאת' יצרה את הצליל הכבד יותר של הרוק".

הלהקה המקורית לא הופיעה בישראל, אבל אפילו להקת קאוורים שהתמחתה בחיקוי של אוסבורן והחברים הצליחה למשוך לכאן קהל לא מועט. "ראיתי יום אחד להקה הולנדית ששמה ‘סילבר פיל' שעושה קאוורים ל'בלאק סאבאת'", מספר די-ג'יי MosheL. "למרבה התדהמה, גיליתי שמדובר בלהקה שמורכבת משני ישראלים ושני הולנדים. התחברתי אליהם וב-2007 הבאתי אותם לארץ לסיבוב הופעות בתל אביב ובירושלים".

איך אתה מסביר את זה שגם נערים צעירים אוהבים את "בלאק סאבאת"?

"חבר'ה צעירים שמתחילים לשמוע מטאל מעריצים מאוד את אוסבורן, בגלל הדמות שלו. הוא פרוע, ססגוני, שלוח רסן. היתה לו תוכנית ריאליטי מצליחה מאוד בבריטניה. ומכיוון שהם מתחברים אליו, הם גם מגיעים לתקליטים שלו משנות ה-70 עם ‘בלאק סאבאת'".

כסף לא חסר להם. מה, לדעתך, האינטרס שלהם לאחד את הלהקה?

"נוסטלגיה. אנחנו בעידן כזה. יש להם געגוע לתקופה הגדולה שלהם ביחד ואני מאמין שגם רצון לגשר על הפערים בין איומי ובין אוסבורן. זו להקה בסדר גודל עצום. האיחוד שלהם הוא אירוע גדול ואם הם יגיעו לישראל להופעה, זה יהיה משהו שלא היה כדוגמתו".

דדי יצחייק, הבעלים של "מטאל שופ" בתל אביב, חנות המטאל היחידה בישראל, שמח מאוד על האיחוד. "כשהתחלתי לשמוע מוסיקה בכיתה ז'", הוא מספר, "התקליטים הראשונים שקניתי היו ‘אנימלז' של ‘פינק פלויד' והראשון של ‘בלאק סאבאת', ככה שבשבילי זו בשורה משמחת במיוחד. אין פרפורמר ברמה של אוזי אוסבורן בכל העולם. יש לו יותר אנרגיה מכל זמר צעיר. ככה זה כנראה כשהסמים טובים".

אם הם יבואו לישראל, יהיה להם קהל?

"יש קהל בארץ שהוא הכי נאמן והכי טוב, וזה הקהל הרוסי. הם יוותרו על אוכל בשביל תרבות, בשביל לקנות דיסקים או לראות הופעה. זה קהל מדהים. כשאתה מדבר על מטאל, השמות הראשונים הם ‘איירון מיידן', ‘מטאליקה' ו'בלאק סאבאת'. הם המציאו את הז'אנר, את כל הנושא התיאטרלי, הטקסטים שקשורים לדברים שחורים, מאגיה אפלה, סמלים נוצרים, הסאונד האטי והכבד - קוראים לזה דום - ‘בלאק סאבאת', יחד עם ‘ונילה פאדג'' ו'איירון באטרלפליי' המציאו דבר חדש בעולם המוסיקה".

אבל זאת לא רק מוסיקה.

"מטאל זו לא רק מוסיקה. זו צורת חיים מסוימת. זו ההתנהגות, ההופעה, הלבוש. תפישת עולם שלמה. כל ההופעות, הקטע השחור, שייך ל'בלאק סאבאת'".

יצחייק מכיר מקרוב את הסצינה המטאלית. "החנות שלי מרכזת את עיקר הפעילות של האוהדים של הז'אנר בארץ. יש סצינה חזקה מאוד של מטאל. יש ילדים, שמגלים את זה ומתאהבים בזה, ויש ותיקים שעושים את ‘מסיבות הזקנים', מפגשים שנראים כמו התכנסות של רוכבי הארלי דייווידסון. ויש הדור הצעיר שכל הזמן מגלה את הקלאסיקות".

"בלאק סאבאת" מדברת ב-2011 גם לילדי המטאל?

"לגמרי. זו סצינה נאמנה. לא מורידים דיסקים, קונים אותם. יש בה המון כבוד למוסיקה. מחכים לאלבומים. המהדורות המיוחדות נמכרות מצוין. הוציאו מארז מטורף בצורה של צלב ענקי עם כל האלבומים של הלהקה וזה נמכר יפה כאן. התקליטים הכי נמכרים שלהם הם החמישה הראשונים. אלה קלאסיקות שהולכות תמיד. המלודיות חזקות אצל ‘בלאק סאבאת', הטקסטים מעניינים והעובדה שאוזי אוסבורן היה בארץ עזרה לחיזוק החיבור של הקהל החדש, הצעיר, לתקליטים הישנים של הלהקה".

הסצינה גדולה?

"זו סצינה יפה מאוד, אבל עדיין סצינה. אני מאמין שיביאו את ‘בלאק סאבאת' לישראל. זו ההזדמנות האחרונה. מפיקים בחו"ל שפותחים סיבוב ללהקה גדולה ירצו שהלהקה תגיע לפה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו