בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עוד מאותו הדבר: על האלבום החדש של ריהאנה

"Talk That Talk" ממשיך את הקו הפופי הידידותי של קודמו. אבל אי אפשר שלא לתהות איך האלבום היה נשמע עם מעט יותר חזון ואומץ

2תגובות

כש"פון דה ריפליי", מתוך האלבום הראשון של ריהאנה, צץ לפני שש שנים, אי אפשר היה לדמיין שזו תחילת תופעת ריהאנה כפי שהיא מוכרת היום. "פון דה ריפליי" עירבב אלמנטים של דאנסהול ורגאיי אל תבנית פופ-אר-אנ'-בי, סטנדרטית, כשריהאנה דורשת בשיר מהדי.ג'יי לנגן שוב ושוב את השיר האהוב עליה, באנגלית בשילוב עגת הפאטווה הג'מייקנית. השיר הביא למיינסטרים ולמצעדים טעמים קאריביים מהסוג שנדיר לשמוע מחוץ לגטאות המוסיקליים של הז'אנר ומיקם את ריהאנה מיד כנסיכת קרוס-אובר מלאת פאסון. רק כמה שנים אחר כך היא פתחה על כולנו מטרייה, בעזרת ג'יי-זי, והפכה סופית לריהאנה של ימינו - עם הספק של שישה אלבומים בשבע שנים והישגי מכירות סינגלים שמתקרבים לשיאים של הביטלס.

גם הרבה אחרי שבחירת השירים שלה כללו פופ-אר-אנ'-בי סטנדרטי למדי, ואת הייחודיות של הרושם הראשוני החליפה רעמת שיער אדומה, לריהאנה היו דרכים משלה להתבלט במועדון הזמרות האקצנטריות של הפופ. גם ביקום הפופי שבו ריקודי עמוד חשפניות הם הבסיס לשפה התנועתית, היה נדמה לעתים שריהאנה לוקחת את החיפצון העצמי והפתיינות לגבהים חדשים. הדיון האם ריהאנה היא השפעה טובה, מעצימה לנשים, או משתפת פעולה עם דיכוי גברי התקיים ביקום מקביל מזה של מצעדי המכירות, ולא ממש הגיע להכרעה.

מצד אחד היא ספגה ביקורת בתחילת השנה מארגוני הורים על כך שהיא מסיתה לאלימות אחרי הקליפ לשיר "מאן דאון", שבו מקוננת ריהאנה על כך שירתה בגבר, שעל פי הקליפ לשיר תקף אותה מינית. את השיר, שכמו "פון דה ריפליי" החזיר את ריהאנה למיטבה עם השפעות קאריביות, היה אפשר לקשר בקלות לחוויית התקיפה המתוקשרת שחוותה מבן זוגה לשעבר כריס בראון.

ריהאנה עצמה צייצה לגבי השיר שהוא שולח מסר מעצים לבנות, ויוצר מודעות על כך שתקיפה מינית יכולה לקרות לכל אחת. מנגד הקליפ החדש שלה לשיר "We Found Love", שהפיק מפיק הדאנס הסקוטי קלווין האריס מתוך אלבומה החדש, הצית ביקורות נגדה מקבוצה העוסקת במודעות לתקיפות מיניות, על הדימויים המיניים ועל הדימוי המחפצן של ריהאנה בקליפ.

אל האלבום החדש, "Talk That Talk", מגיעה ריהאנה אחרי האלבום הפופי והקומוניקטיבי שלה מהשנה שעברה, "Loud", אבל קדם לו אלבום יוצא דופן באפלוליותו, שנפתח באזהרה בנוסח "ברוכים הבאים לבית המשוגעים". "Rated R" כלל מקצבי היפ-הופ פוטוריסטיים והשפעות דאבסטפ מתכתי, לצד דימויים קשוחים של ריהאנה, באלבום שהיה ההצהרה המוסיקלית הראשונה שלה לעולם אחרי פרשת כריס בראון.

"Talk That Talk" הופק על ידי ענקי פופ והיפ-הופ מצעדים כמו ד"ר לוק, סטארגייט ואלכס דה קיד, וברובו ממשיך את הקו הפופי הידידותי של קודמו, ובכך הוא מספק בדיוק את מה שהוא מבטיח. אלא שמאחר וכבר פגשנו בצדדים מושחזים יותר של ריהאנה, שצצים בכמות קטנה גם באלבום הזה, אי אפשר שלא לתהות איך הדיסק הזה היה נשמע עם מעט יותר חזון ואומץ ופחות שיקולי פילוח קהלי יעד.

"(Love It) Cockiness", שיר שבו שרה ריהאנה "תמצוץ את הקוקינס שלי" על מקצב היפ-הופ מועדוני עם השפעות של מוסיקת בולטימור, או "Birthday Cake" 08 שניות של סינתים רייביים ומכונת תופים בהתקפת שיהוקים, לצד הבטחה בנוסח "אני אהפוך אותך לביץ' שלי", הם הטובים באלבום ככאלה שמפגישים את כמויות הטיזינג והסקס במשקל שמוכרת ריהאנה, עם ביטים מועדוניים סליזיים ורעננים. לצדם קטעי דאנס כמו "Where Have You Been", המאופיינים באווירת איביזה של שנות ה-90, ומזכירים את ניסיונות הסולו של יוצאות ה"ספייס גירלז" בלבוש עדכני.

אי–פי

בגרסת הדלוקס של האלבום מתחבא אחד השירים הכי טובים בחבילה, שבו ריהאנה שרה את השיר "רד ליפסטיק" על רקע להיט הדאבסטפ של צ'ייס-אנד-סטטוס, "סאקסון". אבל הקטע הזה, גם בלי ייצוג הולם באלבום, שנוצר ברוחה של קייתי בי, הזמרת שגררה את הדאבסט למיינסטרים הבריטי, יצר כבר את הבאז המבוקש בבלוגים. שיר נוסף באלבום מבוסס על קטע אינסטרומנטלי ומצא את דרכו לאלבום "אינטרו" של דה-אקס-אקס. בגרסת ריהאנה הוא הבלדה המלודרמטית "Drunk On Love".

ג'יי-זי, מי שהחתים את ריהאנה בתחילת הקריירה שלה, מתארח בשיר הנושא ומתקשה לעורר השראה כשהוא מספר על סגנון חיים של "לטוס לאיביזה רק בשביל לקנות פיצה". ריהאנה, מצדה, לא מספרת על טיסות לשוק בצלאל רק בשביל לקנות פלאפל. היא הקליטה את האלבום הזה בסוויטות במלונות ברחבי העולם במהלך מסעותיה וקל לדמיין את השפעתה של דרך עבודה כזו על האווירה של הדיסק הזה - חסר מחויבות ונהנתן, כשסדרות של הולמארק ופורנו רך מרצדים ברקע כהשראה לשירים. *

ריהאנה, "Talk That Talk" (Def Jam), הליקון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו