בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

משעממים בצורה מרתקת

מלהקת אינדי ממוצעת, שכותבת שירים על יוגורט, לכוכבי רוק שממלאים איצטדיונים: חברי להקת "סנואו פטרול" מדברים על העליות ועל המורדות

תגובות

גרדיאן

חברי "סנואו פטרול", חוץ מהזמר גארי לייטבודי (שעסוק בבאלאנס) ומהגיטריסט נייתן קונולי (שנמצא בבית, חולה בשפעת), מסבים על כמה ספות עור במועדון פרטי בלונדון. הם נהנים מהפסקה לפני הופעת צהריים אקוסטית מול האנשים החשובים (ומן הסתם גם לפני העובדים הפשוטים) מיוניברסל, חברת הענק שמחזיקה בבעלות על חברת התקליטים שלהם, פיקשן.

השיחה נסבה על כך שאמנים צריכים ליצור אפליקציות שמתעדות את התנועה באזורים עירוניים גדולים (אין מי שמכיר את דרכי הכניסה והיציאה של העיר כמו אמנים בסיבוב הופעות), על התענוג ששאבו מקניית מוצרים נלווים בלתי חוקיים של הלהקה שלהם שראו בהופעות במזרח הרחוק, ועל הדרכים לשרוד באפטר-פארטי שנמשכת לילה שלם ומסתיימת רק בצהריים המאוחרים למחרת.

פתאום, כמו משום מקום, ניגש אלינו איזה טיפוס מטריד ומציג את עצמו. מתברר שהוא בעל המועדון ואינו יודע מי אנחנו, והוא לא כל כך מרוצה מכך שחמישה אנשים יושבים בחדר גדול וריק, שפזורים בו בקבוקי משקה יוקרתיים. הוא פוכר את ידיו ומנסה שלא לקרוא לילד בשמו, אבל ברור שהוא חושב שאנחנו חבורה מפוקפקת. כולנו מהנהנים בראשנו בנימוס ומשמיעים את הקולות המתבקשים, ורק כשהוא מסתלק סוף סוף, מודד אותנו במבט מוטרד, מישהו מוצא לנכון לציין שלאחר שמכרו הרבה יותר מ-11 מיליון אלבומים, כל אחד מחברי "סנואו פטרול" יכול לקנות את המקום הזה במזומן בלי לחשוב פעמיים, לסגור אותו מיד ולשלוח את הנודניק הזה למעצר בהוצאה לפועל.

"ממזר חצוף", צוחק מישהו סוף סוף. הם מרבים לצחוק, הבחורים מ"סנואו פטרול", ויש להם סיבה לצחוק, בהתחשב במעמדם מעורר הקנאה - הם חברים באחת מלהקות הרוק הגדולות ביותר בעולם, אך הם מסוגלים לשבת במועדון לפני אחת ההופעות שלהם ועדיין אין מזהים אותם.

אצל לייטבודי הסיפור שונה במקצת. כשאני פוגש אותו לארוחת בוקר מאוחרת מתלווים אליו נציג מחברת התקליטים, ממשרד יחסי הציבור ומסוכנות האמנים (קיו פריים, המייצגת גם את "רד הוט צ'ילי פפרס", את "מיוז" ואת "מטאליקה"). הזמר והגיטריסט בולט מאוד בגובהו וניחן בזיכרון יוצא דופן. לפני שבע שנים ראיינתי אותו למגזין והוא זוכר היטב את המשפט האחרון (העוקצני למדי). למרבה השמחה הוא עדיין קצת משועשע ממנו, והוא מצטט אותו באוזני לפחות פעמיים. מוליכים אותנו לקומה העליונה במסעדה, לאזור פרטי, ומשרתים אותנו בדיסקרטיות.

"סנואו פטרול" מרתקים דווקא משום שמקובל לחשוב שהם ממש משעממים. בחורים משעממים שכותבים שירים משעממים. העובדה שהשירים המשעממים האלה מדברים למיליוני אנשים בכל העולם, או שבלילה אחד הם מצליחים לרגש אנשים רבים יותר משיפגשו האנשים שחושבים שהם משעממים כל חייהם, אינה מעלה ואינה מורידה בנרטיב הזה (לייטבודי זוכר שבהופעה במסגרת פסטיבל טי אין דה פארק נדחסו 10,000 איש לאוהל, והתחילו "להתנועע כמו ים; האנשים נהפכו לנחשול של נוזל גלי". החוויה היתה כה עמוקה עד שבמשך שעה-שעתיים לאחר ההופעה נעו חברי הלהקה בין דמעות לבין התקפים של צחוק היסטרי. "מאחורי הקלעים נראינו כמו מרפאת מתדון", הוא אומר ואז מעווה את פניו בהבעה שמרמזת שהוא מצטער שלא בחר דימוי אחר). כך או כך, הם פשוט משעממים וזהו.

"אה", אומר לייטבודי ומשנה תנוחה בכיסאו כשהקפה מגיע. "טוב, משעמם יכול להיות כל מיני דברים. אנשים חושבים שאנחנו עצמנו משעממים, כבני אדם. אני לא חושב שאני משעמם, אבל אני יכול להבין את זה. אנחנו לא עושים רעש, אנחנו לא מלכלכים על להקות אחרות, אנחנו לא מחפשים שערוריות, ובעיני הרבה אנשים שערוריות מפיגות שיעמום. מי שמזדיין בדרך לצמרת ולאורך השטיח האדום וקורא לכולם זונות לא יכול להיות משעמם, אבל אנחנו חוסים בצללים. יש להקות שעושות את זה וחושבים שהן מסתוריות. עלינו חושבים שאנחנו משעממים".

לא מלכלכים

במציאות, לייטבודי, יליד בלפסט, הוא כמובן מאוד לא משעמם. לפני 17 שנה, בהיותו בן 18, הוא הקים להקה אחרי שנרשם לאוניברסיטת דנדי שבסקוטלנד. הלהקה היתה להקת אינדי מובהקת, וקראו לה "שראג" (משיכת כתפיים). הם הוציאו אלבום EP ובו שיר על יוגורט. הם שינו את שמם ל"פולאר בר" (דוב קוטב) והוציאו EP נוסף, ואז שינו את שמם ל"סנואו פטרול" (משמר השלג) וחתמו בחברת ג'יפסטר, שהאמנים הראשונים שלה היו בל וסבסטיאן, אף שהלייבל נחל הצלחה פחותה בהרבה מזו מאמנים נוספים שהחתים, כגון לופר, סלאקו וג'נטל וייבס. גם סנואו פטרול לא הצליחו במיוחד, ובשל הפופולריות המועטה שלהם זנחה אותם החברה ב-2001. חלפו יותר משנתיים עד שהוחתמו בחברת פיקשן, וחלפה שנה נוספת עד שנמכר מספר משמעותי מאלבומיהם.

מאז מופיעה הלהקה באצטדיוני הענק הגדולים ביותר בעולם - לעתים קרובות עם "יו-2" - ומייצרת סוג מסוים של מלנכוליה מלודית אופורית שזוכה להצלחה כה גדולה עד שלייטבודי עצמו שמח להודות שלהיטי עבר כגון "Run" ו"Chasing Cars" נהפכו להימנוני הרוק המודרני בכל העולם.

"אני יודע שיש אנשים שבשבילם השירים האלה הם כמו חריקה של גיר על לוח", הוא אומר בחיוך קטן. "אני רוצה שאנשים יתחברו אלי, גם כשאני כותב משהו אישי מאוד. חלק ממני בוודאי רוצה שהשירים שלי יהיו אוניברסליים".

"סנואו פטרול" הגיעו כבר לאלבום החמישי, מצב שמעטות הלהקות שמגיעות אליו כיום. "Fallen Empires" הוקלט בסנטה מוניקה בהפקת גארט "ג'קנייף" לי, מפיק ותיק שעבד גם עם "יו-2", עם "אר-אי-אם" ועם "ויזר". האלבום משאיר מאחור את האווירה שלייטבודי מכנה "סביבת הצוללת" של אולפן ההקלטות הרגיל; הוא נוצר בביתו של לי, מקום שבו חלונות ענקיים משקיפים אל האוקיינוס השקט מצד אחד ואל הרי טופנגה מצד אחר. ילדיו של לי - שלייטבודי הוא הסנדק שלהם - היו נכנסים ויוצאים, או ישבו בשקט וציירו בזמן שהלהקה ניגנה. "היה שם יותר צחוק משהיה אי פעם בהקלטות", אומר לייטבודי. "זה הראשון בגל חדש של אלבומים - יצאנו לשמש ועשינו אלבום של שמש. זה לא אלבום דאנס, אבל יש בו אלמנטים אלקטרוניים".

אבל זה לא בדיוק תקליט דאבסטפ, נכון?

"לא!", הוא אומר, "אבל אני אוהב את בוריאל. האמת שאפילו רצינו שהוא יעשה משהו באלבום הזה".

למרות השמש והצחוק, הרגעים החזקים ביותר באלבום הם אלה שבהם המלנכוליה גוברת על האופוריה. "Those Distant Bells" (הפעמונים הרחוקים), "The President" (הנשיא) והסינגל החדש "This Isn't Everything You Are" (זה לא כל מה שאת) כולם שירים יפים ומרגשים, ואילו "Lifening" (בחיים) ו"The Garden Rules" (חוקי הגן) ניחנו בשקט ובעוצמה של גיבורי הרוק המדוכדך כגון "אמריקן מיוזיק קלאב" מסן פרנסיסקו ואפילו "רד האוס פיינטרס". "יש רגעים שבהם אני עדיין משותק מפחד ומעצב, וזה המקום שממנו השירים האלה באים", אומר לייטבודי.

מה הרגש השולט?

"בדידות", הוא אומר. "אני לבד הרבה".

הבדידות המכרסמת של כוכב הרוק הצעיר, הנאה, המפורסם בכל העולם?

"אני יודע", הוא מקדיר את פניו. "אבל כשאני מנסה להכיר מישהי, אני כאילו משתדל יותר מדי, ונשים יכולות להריח את הנואשות. בעבר היו פעמים שהייתי ממש בודד. קל לפגוש אנשים, אבל קשה לשמר את הקשר. כשאתה פוגש מישהי ויש לכם שבוע יחד ואז אתה יוצא לסיבוב הופעות לתשעה שבועות, זה קשה. עכשיו אני הכי מאושר כשאני בעולם, כשיש אתי אנשים. כשאני יושב לבד בבית אני נמק. יש אנשים שחוזרים הביתה מסיבוב הופעות ומתחילים ליצור. אני פשוט יושב וחושב: ‘איפה כולם?' זה פתטי מבחינה מסוימת".

הציפורים והדבורים

לייטבודי אומר שהוא אוהב לצפות בתוכנית "Deadliest Catch" (תוכנית ריאליטי המתעדת את הנעשה בספינת דיג) בטלוויזיה או לשוטט סתם כך בפארק המקומי. החברים הטובים שלו יודעים שלא להזכיר את הלהקה, וכשהם מתחילים ללעוג לו, הוא אומר, זה כמו להיות בבית הספר. אבל אי אפשר שלא לתהות אם הפסגות האבסורדיות שהוא חווה מתוקף היותו סולן להקת רוק חשובה מקשות עליו להתמודד עם האפרוריות השוחקת של חיי היומיום.

"לא, לא, אני אוהב את האפרוריות השוחקת", הוא אומר. "אם היו לנו הופעות 365 ימים בשנה הייתי מת. הזמן בין ההופעות מציל אותי, הוא מראה לי מה החיים האמיתיים, וסיבובי ההופעות באמריקה - שלפעמים נמשכים עשרה שבועות - הם אלה שבהם אנחנו מתחילים לריב. תשאיר אותי שם בסיבוב הופעות, ואני אשקע בהתמכרות קשה ואיעלם לנצח. במקום זה אני מנהל יחסים לא מחייבים עם הסמים והאלכוהול".

בשיר "Lifening", לייטבודי מונה רשימה ארוכה של הדברים שהוא רוצה בחיים. אירלנד ("צפון או דרום") בגביע העולם, "טינאייג' פאנקלאב" ברקע בפאב ו"הציפורים והדבורים" - כל אלה נמצאים שם, ובהמשך הוא אומר שמה שחשוב הוא "לשתף במה שקיבלתי, כמה ילדים בסופו של דבר".

"העיקר בשיר הזה הוא בעצם המשפט ‘להיות אבא כמו אבא שלי'", הוא אומר. "זה כנראה דבר האישי ביותר שכתבתי אי פעם. אני רוצה ילדים, אין ספק בזה. לא הייתי בטוח שלגברים יש שעון ביולוגי, אבל אני יכול לשמוע את השעון הביולוגי שלי מתקתק כל כך חזק, זה ממש מאחורי העיניים. אבל בדרך כלל לא נותנים לרווקים מלהקות רוק לאמץ ילדים, וזאת מדיניות לא רעה בעצם, נכון? אני יודע שהמצפן המוסרי שלי עדיין מסתובב באופן אקראי, אבל אני רוצה לגלות מחדש את השובבות והתמימות שהיו לי בילדות. התקופה הזאת, שיכולתי סתם לשבת לי, מכוסה בוץ, לצחוק בקול רם ולשים פס על הכל". *

גטי אימג'ס


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו