בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שנות הקשישים: על ההופעה של אנגלברט האמפרדינק

נישא על גל הופעות של זמרי האולדיז הגדולים, אנגלברט האמפרדינק לא הצליח להרים ערב ראוי בהיכל נוקיה. יחד עם להקתו זה הזכיר מופע של הפלגת נופש

תגובות

הכל בגלל פול אנקה. ההופעה של טייקון הנוסטלגיה בהיכל נוקיה לפני שנתיים היתה כל כך משכנעת וכובשת, שהיא לא רק יצרה ביקוש להופעות נוספות שלו (הוא בא לישראל כל חצי שנה בערך מאז אותה הופעה), ולא רק פתחה את השוק לזמרים נוספים מז'אנר הצפיחית בדבש, אלא היא יצרה את הרושם שההופעות של הזמרים האלה מיועדות לחובבי מוסיקה מכל הגילים, ולא רק למי שרקד סלואו לצלילי "You are My Destiny" בשנות ה-50 וה-60.

ההופעה של ניל סדקה, שהיתה הרבה פחות טובה מזו של אנקה, פערה סדקים בתיאוריה הזאת, וההופעה של קיסר השמאלץ אנגלברט האמפרדינק, שהתקיימה ביום חמישי שעבר בהיכל נוקיה, ריסקה אותה סופית. מנקודת מבטו של מי שעדיין לא נולד כשהאמפרדינק הרטיט לבבות וחרך מצעדים, זאת היתה הופעה אומללה למדי, ואפשר להסתכן ולהמר שגם בעיני הקהל הוותיק והנוסטלגי זאת לא היתה הצלחה גדולה.

האמפרדינק, בן 75, ניסה לנהג את ההופעה בתנועת מלקחיים: מצד אחד להתייחס לעצמו באירוניה, ומצד שני לשיר ביצועים יפים ללהיטי הזהב המתקתקים שלו. על הנייר זאת היתה גישה נכונה בשביל דינוזאור בעל קול יפה ושם מצחיק, אבל בפועל היא לא עבדה. האירוניה היתה מסורבלת וזולה: בדיחות נדושות באווירת ויאגרה על גילו המבוגר של האמפרדינק ("ליטל האמפי" הוא כינה את עצמו). ובנוגע לביצועי השירים - הם לא היו מובחרים, ואפילו לא אלגנטיים.

קולו של האמפרדינק, שפעם היה חזק ונסיכי, השתמר בצורה טובה למדי: פחות אבל עוד לוטף. הלהקה שלו, לעומת זאת, היתה רחוקה מלהניח את הדעת וסיפקה ליווי סתמי בניחוח פלסטיק משומר. איפה היא ואיפה תזמורי המשי העשירים משנות ה-60 וה-70. בתחילת ההופעה האמפרדינק אמר לקהל "Welcome Aboard", וכך הוא והלהקה שלו נשמעו רוב הזמן - כמו זמר ולהקה של איזו הפלגת נופש.

היו כמה שירים שבהם הפלגת הנופש איימה לשקוע אל מצולות הפתטיות. זה קרה בצורה המצערת ביותר בשיר שבו ליטל האמפי העלה לבמה אשה מהקהל, שר בשבילה כביכול, ואז התיישב עליה למשך שתיים-שלוש שניות. זה לא היה מגונה כמו שזה היה פשוט תמוה. יכול להיות שהוא עשה את זה? מדוע לכל הרוחות? ועכשיו דמיינו אותו משחרר את האשה מנוכחותו הקרובה מדי ומתחיל לשיר את "Quando Quando Quando".

לקראת הסוף היו כמה ביצועים נאים שרמזו לאן ההופעה היתה יכולה להגיע עם ניהול יותר אלגנטי. היפה מכולם היה הביצוע ל"The Hungry Years", שבו האמפרדינק שר צלול ויפה, בלי שטויות. גם הביצוע ללהיט הגדול ביותר שלו, "Release Me", היה מוצלח למדי. אבל זה היה מעט מדי, מאוחר מדי, ולא בטוח שמגיע להאמפרדינק שהבחורה תיעתר לבקשתו. לנוכח האיכות הכוללת והמפוקפקת של ההופעה, הוא זכאי לכל היותר לשחרור על תנאי.

אנגלברט האמפרדינק. היכל נוקיה בתל אביב, 1.12

תצלום: דניאל צ'צ'יק


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו