בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאגה חלושה

לאלבום של איימי ויינהאוס, שיוצא אחרי מותה, קוראים אמנם "לביאה: אוצרות חבויים", אבל היא מתגלה בו בעיקר כטרף קל לתאוות הבצע של חברת התקליטים

9תגובות

לאלבום החדש של איימי ויינהאוס קוראים "לביאה: אוצרות חבויים". אילו אנשי "איילנד", חברת התקליטים של ויינהאוס היו מתעניינים בזוטות כמו אמת בפרסום, במקום בסחיטת כל דולר שנותר ממורשת הכוכבת המנוחה שלהם, נדמה שהיו בוחרים שם אחר לפרויקט. משהו כמו: "מתה. שאריות מהמרתף".

הזמרת הבריטית המצוינת, שהלכה לעולמה ביולי השנה בגיל הרבה יותר מדי צעיר, 27, איננה ג'ימי הנדריקס וגם לא הראפר טופאק שאקור. השניים הללו, שמותם תפס אותם בעיצומן של תקופות פריחה יצירתיות, השאירו אחריהם מאות שירים שלא הספיקו להוציא, שמטבע הדברים פירנסו היטב את מנהלי העסקים והיורשים שלהם במשך שנים רבות.

ויינהאוס הספיקה להקליט אלבום בכורה חביב ובוסרי במקצת ("פרנק") ואחריו את "בחזרה לשחור", יצירת פופ מופתית. אבל זה היה הכל בעצם. בארבע וחצי השנים שבין אלבומה השני למותה, ויינהאוס התמקדה בעיקר בהרס עצמי. צריכה של סמים ואלכוהול בכמויות בלתי סבירות הפכה את מוחה לעיסה לא ממוקדת והקשתה עליה להגיע לאולפני ההקלטות.

בריאן אדמס

הסצינות המשפילות המתועדות בסרטוני יו טיוב רבים, כשוויינהאוס מתקשה לזכור את מלות השירים שלה ויורדת מעורפלת ומבוזה מהבמה בהופעות ברחבי העולם, שיקפו כנראה גם את מה שקרה באולפנים. למפיקים של "לביאה" לא נותר הרבה עם מה לעבוד. הארכיונים כמעט ריקים. אילו היה בהם משהו ראוי באמת, סביר שוויינהאוס היתה נעתרת לתחינותיה של חברת התקליטים ומוציאה אותו מזמן, אפילו כסינגל, כדי לפצות במקצת על תקופת היובש הארוכה מאז "בחזרה לשחור".

זה לא אומר, כמובן, ש"לביאה" הוא אלבום הפוסט-מורטם האחרון של ויינהאוס. היורשים של הראפר המנוח נוטוריוס ביג, למשל, הספיקו לעשות על גבו מיילים רבים עם תוצר שלא היה גדול בהרבה בהיקפו מזה של ויינהאוס. "לביאה" אינו אלבום רע, אלא - בהנחה שהיו בכלל ציפיות אופטימיות יותר - בעיקר אלבום מאכזב.

הכישרון הגדול של ויינהאוס, שעשה את השנים 2006-2007 לחגיגת רדיו מלבבת, התבזבז מוקדם מדי. כל מה שהצליחו לחלץ ממנו המפיקים ב"לביאה" הוא הבלחות חטופות, שרק מגבירות את צער ההחמצה. מי שאהב באמת את ויינהאוס ישמח כנראה גם במציאה הקטנה הזו. אחרים יעדיפו לוותר, ולהסתפק בקפיצה הקטנה של שמחה בלב בכל פעם שתחנות הרדיו ישמיעו שוב את תווי הפתיחה המקסימים של "Rehab".

"לביאה" הוא פרויקט שנעשה במאמץ גדול, אפילו במידה לא מבוטלת של אהבה. צמד מפיקיו, מארק רונסון (שבינתיים נהפך לכוכב בזכות עצמו) וסלאם רמי, ליווה את ויינהאוס באלבום הפריצה הגדולה שלה ונראה שנותר מחויב לזכרה. אבל לא היה לשניים מרחב תמרון ממשי. ויינהאוס הותירה אחריה בעיקר סקיצות לא גמורות, גרסאות חלופיות של אחדים מלהיטיה הגדולים וכמה גרסאות כיסוי לשירים משנות ה-60, בעיקר לקטעים של להקות בנות ששימשו השראה לצליל ולמראה שלה סביב "בחזרה לשחור".

בשירים המאוחרים יותר, ויינהאוס נשמעת עייפה, מרוחקת והקול שלה כמעט אוורירי. אולי זו התקופה שעברה עליה באותה עת ואולי הם פשוט משקפים גרסאות בעבודה, שלא נועדו במקור להגיע לאוזנינו לפני שוויינהאוס תספיק לחזור לאולפן ולשייף את הצליל שלה. אחת הדרכים של רונסון ורמי להקטין את הנזק היא לנסות ולעטוף את ויינהאוס בסאונד הבומבסטי משהו, בנוסח להקות הבנות, שעיצב את "בחזרה לשחור". אבל מה שהניע את האלבום ההוא היה הנוכחות הדומיננטית, המומנטום האדיר של ויינהאוס, שציפתה והצליחה לכבוש את העולם באמצעותו. ב"לביאה" המרכיבים הללו לא קיימים כמעט.

אז מה היה לנו שם, בכל זאת? גרסת רגאיי חביבה ל"היום שלנו עוד יבוא", שיר בנות מהסיקסטיז; כיסוי חיוור משהו ל"האם תאהב אותי מחר?" מאותה תקופה; גרסה מיותרת, השיר הראשון שוויינהאוס הקליטה בגיל 18 ל"נערה מאיפנמה", הבוסה-נובה הברזילאית של אנטוניו קרלוס ז'ובים והגרסה האטית, המקורית, של "ואלרי", שיר יפהפה שהקליטה עם רונסון שנה אחרי "בחזרה לשחור" (וכבר הספיק להיות להיט בעבר).

הדואט ששרה, כמה חודשים לפני מותה, עם טוני בנט קשישא בוודאי יזכה להרבה השמעות בארה"ב ובבריטניה לקראת תקופת חג המולד, אבל גם בו ויינהאוס לא נשמעת הרבה יותר נמרצת מבנט, המבוגר ממנה בשישה עשורים כמעט. יש גם שיתוף פעולה, מבטיח על הנייר ומעט מאכזב בפועל, עם הראפר נאס בשיר ששמו "כמו עשן". מאחוריו יש סיפור מעניין. "אני ומיסטר ג'ונס", שיר שוויינהאוס הקליטה ל"בחזרה לשחור" והוקדש לנאס, ששמו האמיתי נאסיר ג'ונס, הוליד שיתוף פעולה ביניהם. אבל הנתק הברור בין שני חלקי השיר מעלה את החשד שהוקלטו בנפרד ונאס לא ממש מצליח לגשר על הפער מהשותפה המתה שלו. את מה שוויינהאוס מסוגלת לחולל בשילוב שעובד באמת עם ראפר, כדאי לחפש ולשמוע באינטרנט ברי-מיקס ל"אתה יודע שאני לא טובה", עם גוסטפייס קילר מה"וו-טאנג קלאן".

בצד החיוב, בולטת הפקה יפה של "מחצית", שיר ותיק יחסית של ויינהאוס, כשלנגינה צורפו אחרי מותה שניים מחברי הרכב ההיפ-הופ ה"רוטס". ובמיוחד - השיר האחרון באלבום הקצר הזה, "שיר בשבילך". זה להיט ישן מתחילת שנות ה-70 של דוני התאוויי. התאווי, כמו ויינהאוס, היה כישרון גדול שסבל מדיכאון ממושך ונאבק בלי הרף בשדים שלו. הוא התאבד לבסוף, בקפיצה מבניין רב-קומות בגיל 34 ומעולם לא מיצה את ההבטחה שהיתה גלומה בו, להיות מעין סטיבי וונדר חדש. לא קשה להבין מדוע היה האמן האהוב על ויינהאוס.

"שיר בשבילך" הוקלט, בגרסה ראשונית, בביתה של ויינהאוס באביב 2009 - היא לבדה עם גיטרה (כלים נוספים צורפו בהפקה הסופית) - והתוצאה שוברת לב. המפיקים בחרו להשאיר בסיום השיר את ויינהאוס מדברת על התאוויי, במבטא הלונדוני הפרוע והבלתי אפשרי שלה. "אתה יודע מה? מרווין גיי היה גדול", היא אומרת (אם פיענחתי נכון), "אבל דוני היה כאילו משהו אחר. הוא לא יכול היה לרסן את עצמו. היה לו משהו שהרג אותו, אתה יודע". מלים שנשמעות היום גם כהספד עצמי ומהדהדות יותר מאשר רוב המוסיקה ב"לביאה".

איימי ויינהאוס, "Lioness: Hidden Treasures", הליקון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו