בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ילדת חברה: לקראת ההופעה של ג'ניס איאן בישראל

בגיל 15 הוציאה ג'ניס איאן להיט פרובוקטיבי. לקראת ההופעות בת"א היא מספרת איך היא שומרת על רעננות גם בשירים שהיא מבצעת במשך 45 שנה

תגובות

זיכרון מהופעה של ג'ניס איאן, מועדון הבוטום ליין בניו יורק, סוף שנות התשעים. לבמה עולה אשה קטנה ומקורזלת ("במציאות אני גבוהה ובלונדינית", היא נוהגת להתבדח), שנראית כמו דודה חביבה או כמו מרצה לספרות אנגלית. מראה חיצוני תמיד עלול להטעות, ובכל זאת נדמה שזאת עומדת להיות הופעה אקוסטית נעימה, אם לא משעממת. לכל היותר, אם קולה היפה של איאן השתמר, היא תשיר בצורה מכובדת את שיריה הישנים והמצוינים.

ואז איאן מתחילה לנגן, ועוד לפני שהיא שרה מלה אחת ברור לחלוטין: לא דודה, לא מרצה, ובשום פנים ואופן לא הופעה נעימה. איאן מנגנת כמו נמרה. הגיטרה האקוסטית שלה מתיזה ניצוצות. אפילו השירים השקטים והאינטימיים ביותר זורמים על מצע קצבי הדוק ואיתן. איאן לא צריכה מתופף ובסיסט, היא הלהקה המצוינת של עצמה. אם על הגיטרה של וודי גאתרי התנוסס המשפט המפורסם "המכונה הזאת הורגת פשיסטים", על הגיטרה של איאן יש כתובת בלתי נראית שאומרת "המכונה הזאת מחסלת קטני אמונה".

איאן תבוא בחודש הבא לשתי הופעות בישראל (21 ו-22 בינואר, במועדון רדינג 3 בתל אביב), וגם ההופעות האלה יהיו הופעות סולו, רק איאן והגיטרה שלה. הדבר הראשון שיש לברר לקראת ההופעות האלה הוא אם הגיטרה שאיאן תביא לישראל היא גיטרה מתוצרת מרטין, דגם 18-D, מספר סידורי 67053.

אם זאת נשמעת כמו שאלה שמתאימה לכתבה במגזין מקצועי לגיטריסטים, אל חשש. לגיטרה הזאת יש סיפור מרתק. אבא של איאן קנה אותה בשנות הארבעים, וזאת היתה הגיטרה שעליה הזמרת למדה לנגן ובעזרתה כתבה את להיטה הראשון, "Society's Child", שיצא כשהיתה בת 15 בלבד. ברחובות הווילג' יצאו לגיטרה הזאת מוניטין מהוללים. ג'ימי הנדריקס היה שואל את איאן "מה שלום הגיטרה, בן אדם?"; רוורנד גארי דייוויס, זמר הבלוז האגדי, היה מתחנן שהזמרת תשאיל לו את הגיטרה להופעת בפסטיבלים. מוסיקאים אחרים הציעו לה סכומים דמיוניים כדי שתמכור להם אותה. איאן סירבה.

ב-1972 היא עברה ללוס אנג'לס ולילה אחד כשחזרה מהופעה גילתה שדירתה נפרצה והגיטרה האהובה שלה נגנבה. היא היתה הרוסה. על כל עטיפות האלבומים שלה מאותה שנה ואילך היא הקפידה לכתוב בהערה מובלטת "נעדרת מאז 1972: מרטין 18-D, מספר סידורי 67053. פרס כספי יינתן למחזיר; לא יישאלו שאלות".

אבל שום דבר לא עזר. "התאבלתי במשך שנים 26 שנים אם לדייק", כתבה איאן ברשימה שהתפרסמה במגזין "Performing Songwriter". "שום דבר בחיי - פרידות, מוות של חברים ובני משפחה, האובדן של כל כספי ב-1986 - שום דבר לא השפיע עלי בצורה עמוקה יותר. אתם בטח חושבים שאני משוגעת, אבל זה רק בגלל שאף פעם לא היתה לכם גיטרה כזאת". לבסוף נמצאה האבידה. זה קרה ב-1998. האיש שקנה בתום לב את הגיטרה הגנובה של איאן יצר אתה קשר והחזיר לה את הכלי האהוב. היא פתחה את הארגז של הגיטרה, פרצה בבכי, חיבקה את הגיטרה, ניגנה אקורד ושוב פרצה בבכי.

אז האם נזכה לראות ולשמוע את הפלא בעל ששת מיתרים בישראל בחודש הבא?

"לא", צוחקת איאן בראיון טלפוני מביתה בנשוויל טנסי. "הגיטרה הזאת נשארת בבית. היא לא יוצאת ממנו אף פעם. היא חייבת להישאר בטווח הראייה שלי".

קשה לתפוס את עוצמת הרגשות שלך כלפי הגיטרה הזאת. זה נשמע אובססיבי. את יכולה להסביר?

"קשה להסביר. זאת היתה הגיטרה הראשונה שלי, וכשהגיטרה הראשונה שלך היא גיטרה מעולה נוצר ביניכם קשר לכל החיים. אבל זה יותר מזה. יש כאן משהו מטאפיסי. העץ, הוויברציות של המיתרים, הגוף שלך, איך שהגיטרה מוחזקת. נכון, זה חפץ, זה לא בן אדם. אבל זה לא סתם חפץ. אני מרגישה שהגיטרה הזאת היא משכן העבודה שלי. לפעמים אומרים על גיטרה טובה שיש בה הרבה שירים. אז בגיטרה הזאת יש המון שירים. כמו שאמרתי, יש כאן משהו מיסטי".

חצי מפורסמת

לאיאן נקבעה בתחילה הופעה אחת ברדינג 3, ואחרי שאזלו הכרטיסים להופעה הזאת נקבעה הופעה נוספת למחרת. מצב הדברים הזה - הופעה באולם בינוני בגודלו, שהופכת לשתי הופעות - משקף את המעמד הנוכחי של איאן כאמנית "חצי מפורסמת" כהגדרתה (ואולי בעצם שלושת-רבעי מפורסמת, אחרי שהקומיקאית טינה פיי העניקה את השם ג'ניס איאן לאחת הדמויות המרכזיות בסרט המצליח "ילדות רעות", שאת תסריטו כתבה, ובכך משכה לא מעט נערות צעירות להופעותיה של הזמרת).

מה זאת אומרת חצי מפורסמת? והאם זה מעמד רצוי?

"רצוי מאוד. נהדר. זה אומר שאני יכולה ללכת ברחוב בלי שיזהו אותי ויציקו לי. היו שנים שבהן לא יכולתי לעשות את זה. לא היתה לי פרטיות. אנשים חיכו ליד הדלת של הדירה שלי. נאלצתי להוציא נגדם צווי הרחקה. זה היה מטורף. עכשיו אני אלמונית מספיק כדי לנהל חיים נורמליים ומפורסמת מספיק כדי שאני אוכל לעבוד איפה שאני רוצה, מתי שאני רוצה. רק יתרונות, בלי חסרונות".

איאן היתה מפורסמת לחלוטין בשנות השבעים, ובאופן מיוחד באמצע העשור כשהוציאה את רב המכר שלה, האלבום הנהדר "Between the Lines", ובו השיר שמזוהה אתה יותר מכל, "At Seventeen". על מצע של גיטרה מערסלת במקצב בוסה נובה, שהמתיק טקסט מלא כאב, איאן הגישה את אחד מהימנוני הבדידות הגדולים של עידן הסינגר-סונגרייטר. הוא דיבר על מכאובי גיל ההתבגרות אבל התאים בעצם לכל גיל, ומיליוני מאזינים, בעיקר נשים אבל לא רק, ראו את עצבונם וכאבם משתקפים בו.

"At seventeen" היה שיר אכזרי מאוד. המלה הקשה "Ugly" מופיעה בו פעמיים. בפעם הראשונה, כשאיאן קוראת לעצמה "ברווזונת מכוערת", זה עוד בסדר, אבל בפעם השנייה, כשהיא שרה "נערות מכוערות כמוני", זה ממש צורב באוזן ובלב. "כן, יש משהו ברוטלי בשיר הזה, אבל זה עדיין שיר פיוטי, וזה היה החלק הקשה בכתיבה שלו", היא אומרת. "היתה לי פעם מורה למשחק שאמרה שהכשרון טמון בבחירות שאתה עושה. ‘At Seventeen' מורכב משורה של בחירות מוצלחות שעשיתי. לא היה פשוט לכתוב אותו. זה לקח הרבה זמן".

כמה?

"שלושה חודשים. כתיבה זאת עבודה קשה, והיא לא נעשית קלה יותר ככל שהזמן עובר. אחרי 45 שנים במקצוע, השירים היו אמורים להחליק לי מהשרוול, אבל האמת היא שזה רק נעשה יותר ויותר קשה".

אשה-גיטרה

איאן, שחגגה לפני חצי שנה את יום הולדתה ה-60, היתה בת פחות מ-17 כשהתפרסמה לראשונה. היא כתבה את "Society's Child" - שיר על אהבה בלתי אפשרית של נערה לבנה לנער שחור - כשהיתה בגיל 13. בגיל 15 הקליטה אותו עם המפיק האגדי שאדו מורטון, ושנה לאחר מכן הציג אותה לנארד ברנסטין לצופי הטלוויזיה באמריקה והשיר נהפך ללהיט. "Society's Child" דיבר אל הקהל הליברלי אבל הרתיח את תומכי ההפרדה הגזעית, שהחלו לרדוף את איאן. היא קיבלה איומים על חייה ובאחת ההופעות הראשונות שלה קמו כמה עשרות אנשים בקהל והתחילו לצעוק "אוהבת כושים!". איאן נמלטה מהבמה בבכי.

את חושבת ששילמת מחיר על כך שהתפרסמת בגיל כל כך צעיר עם שיר כל כך טעון?

"קשה לומר. לא קל להיות דמות ציבורית, ולא משנה באיזה גיל אתה נהפך לדמות כזאת. אז אולי עדיף ללמוד לחיות עם זה בגיל צעיר".

אבל מצד שני...

"אין מצד שני. ברור ש'Society's Child' לא היה השיר הכי פשוט להתחיל אתו קריירה, אבל הוא לימד אותי איזה כוח יכול להיות לשיר. שיר אחד יכול לחולל שינוי בבני אדם, ואולי אפילו לחולל שינוי בעולם".

ובכל זאת, בשיר "Stars" כתבת על המבטים שנעצו בך "גברים מבוגרים בני 25", מבטים שבילבלו את הנערה הצעירה שהיית.

"'גברים מבוגרים בני 25'. מצחיק לשיר את זה עכשיו", צוחקת איאן. ואז, במקום להסכין עם כיוון החקירה הצהבהב ולפשפש בפסיכולוגיית הנעורים שלה, היא משנה נושא ואומרת "אתה יודע, כשאני מבצעת את השירים הישנים האלה בהופעות, אני מנסה לשיר אותם אחרת. אולי אני מבינה אותם יותר טוב עכשיו. חלק מעמיתי נכשלים בעניין הזה. הם שרים את הלהיטים הישנים שלהם כאילו הם כבר לא חשובים להם, או כאילו הם חשובים להם מדי".

בהופעות הקרובות של איאן בישראל (למיטב זיכרונה היא לא הופיעה בארץ מאז 1983) יימכרו לא רק דיסקים אלא גם האוטוביוגרפיה שלה, שנקראת "Society's Child" וראתה אור לפני שלוש שנים. מדוע היא הרגישה צורך לכתוב אותה? "במשך עשרות שנים לא אהבתי את הרעיון", היא אומרת. "אתה יודע מתי הציעו לי בפעם הראשונה לכתוב אוטוביוגרפיה? בגיל 16, ומאז העניין עלה בערך כל שנה ותמיד ניפנפתי אותו.

"לפני כמה שנים נסעתי במכונית עם כמה מוסיקאים צעירים מנשוויל (העיר שבה איאן מתגוררת מאז סוף שנות השמונים, ב"ש) ודיברנו על ג'ימי הנדריקס. אני אמרתי ‘ג'ימי היה אומר ככה וג'ימי היה עושה ככה", ואז אחד מהם אמר: ‘רגע, את רוצה להגיד לנו שהכרת אותו?'

"ואז הבנתי שבשביל האנשים הצעירים האלה הנדריקס הוא אגדה, בעוד שבשבילי הוא היה ידיד ועמית. זה גרם לי לחשוב שאם אני אצליח להימנע מכתיבה שהייעוד שלה הוא לשרת את מטרותי, אולי אצליח לכתוב משהו בעל ערך על שנות השישים והשבעים. ניסיתי לכתוב ספר טוב, לא לספר את סיפור חיי".

ואיך כל זה מסתדר עם השיר "האוטוביוגרפיה שלי" מהאלבום האחרון שלך, שבו את מלגלגת על אמנים שכותבים אוטוביוגרפיות?

"מה זאת אומרת? כתבתי את השיר הזה כי הרגשתי צורך לצחוק על עצמי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו