בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גרי ניומן נשאר תקוע באייטיז

העולם המוסיקלי של גרי ניומן עדיין מרתק, אבל הכיוון ההפקתי באלבום החדש, "Dead Son Ridsing", אינו רענן במיוחד

תגובות

אלבום החדש של גרי ניומן מורכב מפיסות שירים ודמואים לא גמורים שלא נכנסו אל אלבומיו הקודמים, קובצו יחדיו וקיבלו את הגימור הסופי אחרי שהעלו אבק במשך שנים. התוצאה לא נשמעת כמו שאריות פשטידה מהשבוע שעבר שחוממו מחדש במיקרוגל, אבל גם אין זהו אלבום שיהפוך אותו לפופולרי בקרב הקהל הצעיר שמכיר אותו בעיקר כהשראה של דייב גרוהל ("נירוונה", "פו פייטרז"), מרילין מנסון וליידי גאגא.

כמו ב-30 השנים האחרונות, כל דבר שניומן עושה עדיין מעורר השוואות לשני הסינגלים המצליחים שלו מסוף שנות ה-70, "?Are ‘Friends' Electric" ו"Cars". גרסאות כיסוי ורמיקסים של אמנים כמו "שוגבייבס" וארמנד ואן הלדן, לצד שיבוץ השירים המקוריים בפרסומות, החזירו במשך השנים את ניומן לרחבות הריקודים ולמצעדים. טרנט רזנור מ"ניין אינץ' ניילז" הגדיר אותו כאחת ההשפעות הגדולות עליו וצירף אותו לסיבוב ההופעות של להקתו בסוף העשור הקודם. באלבום החדש של ניומן, "Dead Son Rising", מורגשת ההשפעה של רזנור עליו.

ניומן אימץ לאורך השנים דימויים וזהויות שונות, כמו אנדרוגיניות בסגנון דייוויד בואי, אבל זו שהותירה חותם חזק במיוחד כללה אלבומים בהשפעת פיליפ ק' דיק, איפור ערפדי וטקסטים על מכונות שרוצות להיות אנושיות ועל רובוטים שמחלטרים בזנות. מאוחר יותר הסביר כי הסגנון נבע מהצורך להדחיק רגשות או להיראות קר ומנוכר בגלל תסמונת אספרגר שהוא סובל ממנה. תהיה אשר תהיה הסיבה, הוא נהפך לכוכב בן לילה, ספג איומים על חייו ממעריצים ופצצה הוטמנה מתחת למכוניתו. למרות הכל הוא לא חשש ואף נשא לאשה חברה במועדון המעריצים שלו.

בשנות ה-80 הוא המשיך להוציא אלבומים באופן עקבי, התפתח עם הסינתפופ למקצבי פאנק אלקטרוניים ולסול, שילב גיטרות בסינתיסייזרים וחקר את המוסיקה התעשייתית ואת כל קשת צבעי השיער והשפתונים.

 

עשור לאחר מכן המוסיקה החדשה שלו הלכה לכיוונים אפלים, אבל הוא המשיך לכתוב מלודיות מושלמות ובלדות רובוטיות מרגשות. יוצרים רבים, ובהם מפיקי סינתפופ ומפיקי היפ-הופ שסימפלו את שיריו תיארו אותו כאב רוחני.

אחרי המהומות באנגליה בקיץ האחרון, ולאחר שאשתו ספגה הטרדות ברחוב, הביע מיאוס מחייו במדינה שבה לדבריו "בכל כפר ועיר יש כיום חבורת בריונים שמתרוצצת". ניומן, שתמך בשנות ה-80 בפומבי במפלגה השמרנית ובמרגרט תאצ'ר, ומאוחר יותר חזר בו, הצהיר לאחרונה כי ברצונו לעבור לארצות הברית כדי לכתוב פסקולים בהוליווד. הקטע האינסטרומנטלי הפותח את האלבום, "Resurrection", יוצר הקדמה אווירתית לתחושה הפוסט-אפוקליפטית נוסח סרטי אייטיז שניומן אהב תמיד. "Big Noise Transmission" נשמע כמו גיטרות המטאל של "ניין אינץ' ניילז" במפגש עם המלודיות המזוהות והקול השבור החד פעמי של ניומן, שהוא מודה שעד היום הוא חסר ביטחון בנוגע אליו. "The Fall" הוא כנראה הקטע הכי להיטי כאן, תזכורת למלודיות המרגשות המזוהות של ניומן, וזה שהכי יספק את אלה שמחכים שהוא יכתוב עוד שיר כמו "Down in the Park".

הכיוון ההפקתי שבחר כעת אינו רענן במיוחד. הרבה יותר מעניין יהיה לשמוע אותו חובר לממשיכי דרכו העכשוויים בסגנונות כמו ויץ' האוס וצ'יל-וייב מאשר המטאל הרך והתעשייתיות שהוא מצא בהן השראה בתקופה האחרונה. משמעותו של הלבוש המיושן היא שגם הפעם הילדים לא יגלו בהמוניהם את ניומן, אבל העולם המוסיקלי המרתק שיצר ב-30 השנים האחרונות שרד דברים קשים מאלה. *

גרי ניומן - "Dead Son Rising" (Mortal)



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו