בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אצלי לא תשמעו תזמורת: ראיון עם טרנט רזנור

האם הפסקול של טרנט רזנור ל"נערה עם קעקוע דרקון" יזכה אותו באוסקר נוסף? בראיון הוא מספר על תהליך העבודה עם דיוויד פינצ'ר

3תגובות

בזמן כלשהו בסוף שנות ה-90 פנה במאי הקליפים מארק רומנק לידידו טרנט רזנור וביקש ממנו לחבר את הפסקול לסרט הקולנוע הראשון בבימויו, "לחיות בתמונות", מותחן שבו טכנאי מעבדת פיתוח התמונות רובין ויליאמס מפתח עניין אובססיבי במשפחה מהפרוורים. זו הייתה תקופה לא קלה לרזנור, שהיה עסוק בעבודה על האלבום השלישי של "ניין אינץ' ניילז", ולדבריו, היה על סף "ליפול מצוק ההתמכרות". בשלב מוקדם של העבודה הוא קיבל שיחת טלפון מתנצלת מרומנק, שאמר שהאולפן לוחץ עליו להשתמש ב"מלחין אמיתי".

הראיה הפיסית לשינוי הגדול שחל מאז אותם ימים הוא פסלון מצופה זהב, 34 ס"מ גובהו, שעומד על כרכוב האח בביתו של רזנור. הוא נוטל בידו את פרס אוסקר לפסקול הטוב ביותר, שהוענק לו ולאטיקוס רוס לפני כמה חודשים על עבודתם בסרטו של דייוויד פינצ'ר, "הרשת החברתית", ומושיט לי אותו. הוא כבד יותר משנדמה. "זאת אחת ההפתעות כשהשם שלך כתוב עליו", הוא אומר. "לעזאזל, רק שלא אמעד! לעזאזל, כמה מדרגות! לעזאזל, זה כבד!"

רזנור, בן 46, הוא טיפוס חם ומצחיק הרבה יותר משנראה בעשור הראשון והמיוסר לקיומה של "ניין אינץ' ניילז", כששר משפטים כגון "פצעתי את עצמי היום/ כדי לבדוק אם אני עדיין מסוגל להרגיש" (ב"Hurt"). "אני כבר לא נלחם בעצמי כמו פעם", הוא אומר. "החיים לא איומים. אני לא מתגעגע לזה".

רזנור הוא כיום אב לילד בן שנה, שהביא לעולם יחד עם הזמרת מריקווין מנדיג. הוא לובש מכנסי ג'ינס וסווטשירט ויש לו זקן סבוך של מי שנשאר הרבה בבית, אף שהוא עדיין צובע את שערו לשחור-עורב. אנחנו יושבים בגינת ביתו שעל צלע גבעה, ליד שני כלבי גרייהאונד מנמנמים. במרחק, גורדי השחקים של לב העיר לוס אנג'לס נראים מעורפלים ולא אמיתיים, כמו תפאורה מצוירת לסרט לפני פלישת חייזרים.

ב-15 החודשים האחרונים עסק רזנור בכתיבת מוסיקה לעיבוד המתוקשר של פינצ'ר ל"נערה עם קעקוע דרקון", הרב-מכר של סטיג לרסון על עיתונאי והאקרית מחשבים המחפשים אשה שנעדרת זה 40 שנה. הפסקול של רזנור כבר קיבל מועמדות לפרס גלובוס הזהב.

מה אתה רוצה?

פינצ'ר ורזנור התפעלו זה מעבודתו של זה זמן רב לפני שיתוף הפעולה הזה: פינצ'ר השתמש ב"Closer" של "ניין אינץ' ניילז" בסרטו השני, "שבעה חטאים" מ-1995, שבו ערכו בראד פיט ומורגן פרימן מצוד אחר הרוצח הסדרתי קווין ספייסי. ושניהם מחבבים קדרות ואופל; מוקסמים ממאצ'ואיזם מיוסר ומעיוותים גופניים; ונגועים בפרפקציוניזם מחמיר.

בשנות ה-90 הרכיב רזנור קולאז' זועם משירים של אחרים לסרטו של אוליוור סטון, "רוצחים מלידה", ואוסף מאופק יותר ל"כביש אבוד" של דייוויד לינץ'. אך כשפנה אליו פינצ'ר לפני שנתיים והזמין אותו לכתוב פסקול ראשון באורך מלא ל"הרשת החברתית", רזנור היה תשוש מהופעות והיה זקוק למנוחה. הוא סירב. כעבור כמה חודשים הוא צילצל אל הבמאי, התנצל וביקש ממנו לזכור אותו בפרויקטים הבאים. פינצ'ר השיב: "אני עדיין מחכה לך בפרויקט הזה".

הבעיה היחידה של רזנור היתה שלא היה לו שום מושג איך לגשת למשימה. "חשבתי לצלצל להנס זימר (המלחין הגרמני שחיבר את הפסקולים ל"גלדיאטור" ול"האביר האפל"), כדי שאולי אוכל להסתובב אצלו קצת, לעשות לו קפה, ולקבל ממנו קורס מזורז על איך לעזאזל כותבים מוסיקה לסרט. אבל ישבתי עם פינצ'ר ואמרתי, ‘אומר לך את האמת, אני לא ממש יודע איך עושים את זה. מה בדיוק אתה רוצה?'"

פינצ'ר הראה לו 45 דקות מהעריכה הראשונית של הסרט. "נדהמתי שלא היה לי מושג אפילו איזה סוג של מוסיקה יתאים לזה", אומר רזנור בצחקוק מריר. "יש שם רק אנשים לא כל כך נחמדים שיושבים בחדרים ורוטנים על כל מיני דברים. אין שם קרבות או עב"מים מרשימים".

פינצ'ר אמר שהוא רוצה לשמוע "סאונד של יצירתיות", ורזנור ורוס הפיקו איפוא מסה של חומר המבוסס על תחושותיהן הסותרות של הדמויות ביחס לכוח, למעמד, לטכנולוגיה ולכסף. לתדהמתו של רזנור, רוב המוסיקה נכללה בסופו של דבר בסרט. "דבקתי בכלל אחד שלמדתי: המוסיקה צריכה לשרת את התמונה. היא כלי רב עוצמה, אבל היא שחקנית משנית".

"נערה עם קעקוע דרקון" היה תהליך ארוך הרבה יותר. רזנור מסר לפינצ'ר 90 דקות של מוסיקה בסתיו, עוד בזמן צילומי הסרט; הפסקול המוגמר נמשך שלוש שעות. רזנור מוליך אותי למקום שהוא מכנה "מגרש משחקים למבוגרים שאוהבים לסובב כפתורים": מוסך קטן שהוסב למערת אלדין של מכשירים, שולחנות מיקס ומודולים של סינתסייזרים שאורותיהם קורצים בחשיכה.

במוסך, עוזרו של רזנור מקרין את הטריילר בן שמונה הדקות של הסרט על צג גדול. הדקות הראשונות של שיחות רוויות מתח ונופים שוודיים מצועפי שלג מלוות בצלילי חורף ארוכים ובצלצולי פעמונים. ככל שהעריכה נעשית מהירה יותר והקטעים אלימים יותר, נשמע קצב מתכתי אלים המניע את הטריילר עד שיאו. נדיר ומרגש לראות סרט בקנה מידה כזה ללא הסאונד התזמורתי הרגיל.

לפני זמן לא רב, אומר רזנור, ברירת המחדל בסרטים הוליוודיים עדיין הייתה "פסקול תזמורתי שנשמע אותו דבר בכל הסרטים". להקות רוק או מוסיקאים אלקטרוניים כגון "ניין אינץ' ניילז" הופיעו רק באוספי שירים "מתוך ובהשראת" סרטים שוברי קופות: תרגילי קידום מכירות ציניים הקשורים בקשר רופף בלבד לפסקול. אך בשנים האחרונות במאים בחרו מלחינים כגון ג'וני גרינווד מ"רדיוהד" ("זה ייגמר בדם"), "קמיקל בראדרז" ("האנה") וניק קייב ("ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן"). לדברי רזנור, דור הוותיקים נהג בו במאור פנים מפתיע. "לא קיבלתי יחס סנובי, כאילו הפסקול הזה ‘לא נחשב'. האנס זימר ניגש אליי ואמר, ‘נהדר שזכית בכל הפרסים האלה, כי זה מרחיב את התפישה של מה שאפשר לשלב בפסקול של סרט".

בשל הנושאים הקודרים והנוף הקפוא של "נערה עם קעקוע דרקון", החליט רזנור לפתוח במה שהוא מכנה "צלילי דרון ‘ראש מחק'" (סרט נוסף של דייוויד לינץ'. אחד מקטעי הפסקול "כביש אבוד" נקרא בביטול עצמי ‘כל מיני צלילי דרון מאיימים'"). "זה נתן לנו כמה נקודות פתיחה, שנעות סביב ריקנות וחשש. אחר כך התחלנו להחדיר גושים של מרקם ומלודיה".

כששלחו את העבודה הלא מוגמרת לפינצ'ר, שהיה באותו זמן באתר צילומים באירופה, הגיב הבמאי בהודעות דוא"ל סתומות. "הוא היה אומר, ‘אולי כדאי להוסיף לזה קצת יותר מודולציה'. מה זאת אומרת, לעזאזל? הרבה פעמים הייתי לוקח את הדוא"ל שלו ואומר, ‘או-קיי, בואו נסתובב בחדר ונראה אם מישהו יצליח לנחש למה הוא מתכוון'. אני חושב שהוא הציב לי מין אתגר, זה היה חלק מהעניין. הוא לא יגיד לי להזיז את מכת תוף הבס בשמינית אחורה, אלא הוא יגיד: ‘איך החשיבה של הדמות הזאת מיושמת במכת התוף?'" אז הוא גרם לך לחשוב כמו במאי? רזנור מהנהן. "או שאולי הוא פשוט עבד עלינו כל הזמן הזה. וגם את זה אני מעריך".

הרעיונות שהציע פינצ'ר עצמו היו הקשים ביותר לביצוע. הוא הציע לפתוח את הסרט בגרסה כבדה ומפלצתית ל"Immigrant Song" של "לד זפלין" בקולה של קארן או מה"Yeah Yeah Yeahs". הוא גם הציע להשמיע את הווריאציה המטורפת ל"בהיכלו של מלך ההר" מאת גריג בסצינת תחרות השיט ב"הרשת החברתית". "תארו לעצמכם את השיר הזה, מנוגן 300-400 מאות פעם ביום שבועות על שבועות. ‘אולי כדאי שנוסיף קצת... אוף!" הוא מעוות את פניו.

אבל בשני המקרים התברר שהלחץ השתלם. "בעולם שלי, בעבודה האמיתית שלי, אני בראש הפירמידה של השליטה האמנותית - אבל כיף לא להיות האיש הזה, כיף שיש בוס. זה עובד רק אם יש כבוד הדדי, ויש. למדתי לבטוח באינסטינקטים שלו. בתשע מתוך עשר פעמים - רגע, לא נגזים, בארבע מתוך חמש פעמים - פינצ'ר צודק". מאז זכה באוסקר קיבל רזנור שפע הצעות, אבל הוא חושש מלעסוק בהלחנת פסקולים במשרה מלאה. "אילו כל במאי היה חכם ומתאגר כמו דייוויד פינצ'ר, אז בסדר, היה על מה לדבר. אבל זה לא המצב".

כך או כך, לא חסרה לו עבודה. אלבום הבכורה של "How to Destroy Angels", הלהקה החדשה שלו, לצד מנדיג ורוס, ייצא בשנה הבאה. הוא גם קיבל פנייה לביים סרט, והוא עובד על מיני-סדרה בת עשרה פרקים ב-HBO המבוססת בקווים כלליים מאוד על אלבומו מ-2007 "Year Zero", תקליט מחאה דיסטופי, אף שהוא מתקשה למצוא את התסריטאי הנכון למשימה. "החלטתי לא לכתוב אותו בעצמי כי אני לא יודע איך עושים את זה. אבל עכשיו אני חושב שהייתי צריך לכתוב אותו בעצמי". הוא מושך בכתפיו בשמחה. "מישהו צריך לעשות את זה, לא? כמה קשה זה יכול להיות?" *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו