בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביקורת

התדר המיוחד של We Are Ghosts

במקום להקות קמים עכשיו הרכבים מרובי מוסיקאים המכונים "קולקטיב". אחד המוצלחים שבהם הוא "We Are Ghosts", שהוציאו אלבום חדש

תגובות

המלה "קולקטיב" מהבהבת בחוזקה על הרדאר של המוסיקה העצמאית בשנים האחרונות, בעולם וגם בארץ. אחת הלהקות המקוריות והטובות של העשור האחרון היא ההרכב האמריקאי "אנימל קולקטיב". אחת מלהקות האינדי הבולטות בישראל של השנים האחרונות נקראת "הקולקטיב". לצדן יש עוד הרבה להקות בולטות שהמלה "קולקטיב" אינה מופיעה בשמן אך מאפיינת את דרך הפעולה שלהן. קולקטיב הראפרים האמריקאי "Odd future", שהבעיר השנה את פסטיבלי המוסיקה הגדולים, הוא דוגמה טובה, וכך גם הקולקטיב הקנדי המצוין "Broken Social Scene". גם "ארקייד פייר", אולי להקת האינדי הבולטת של השנים האחרונות, היא משהו שבין להקה רגילה לקולקטיב.

הגבולות בין להקה לקולקטיב אינם ברורים, אבל באופן כללי הקולקטיב מורכב ממספר גדול (או גדול יחסית) של מוסיקאים, ובדרך כלל אין לו מנהיג מובהק. זאת מעין אגודה שיתופית. אפשר לחשוב על כמה סיבות שגרמו לקולקטיב לפרוח בשנים האחרונות. אחת מהן היא התחושה שהפורמט הקלאסי של להקת רוק הגיע למבוי סתום ויש צורך לרענן אותו. גיטרה-בס-תופים-סינתסייזר זה כבר לא מסעיר? למה שלא נלך על גיטרה-מנדולינה-כינור-אקורדיון-קונטרבס-יוקלילי-חליל-קונגס-ונבל, למשל? ברוב המקרים התוצאה די טרחנית, אבל כשמפלס הכישרון גבוה יכולים לקרות דברים מאוד מעניינים.

סיבה אפשרית נוספת לפריחת הקולקטיב קשורה להסטת המוקד הכלכלי של המוסיקה מהאלבום להופעה. אם ההופעה היא הזירה המרכזית שבה להקות נמדדות ומתפרנסות, רצוי שהיא תהיה כמה שיותר סוחפת ואקסטטית, והרכב של הרבה נגנים והרבה כלים הוא אחת הדרכים לעשות את זה. בישראל, שבה למוסיקאים עצמאים אין שום אפשרות להתפרנס מהמוסיקה שלהם, גם לא באמצעות הופעות סוחפות, התמריץ להתגבשותם של קולקטיבים גבוה במיוחד. אם הצ'ק שהלהקה מקבלת בסוף הערב הוא על סך של כמה גרושים, מה זה משנה אם הגרושים האלה יתחלקו בין ארבעה נגנים או בין 14? ממילא כולם מתפרנסים מעריכת תוכן או טכנאות סאונד ולא ממוסיקה.

הסצינה המקומית לא משופעת בקולקטיבים חדשים, אבל יש כמה כאלה, והם מתרבים, והכי חשוב: הם טובים. קולקטיב הראפרים היפואי "סיסטם עאלי", שיוציא בקרוב את אלבום הבכורה שלו, הוא אחד הדברים המסעירים שקרו למוסיקה הישראלית בשנים האחרונות. קולקטיב מפיקי ההיפ-הופ "Raw Tapes" עושה עבודה נהדרת עם רמיקסים יצירתיים מאוד לאלבומי היפ-הופ ישראליים. רוח הקולקטיב שורה גם על הרכבים אינסטרומנטליים כמו "אודיומונטאז' אולסטארס", ה"אורקסטרע" של רע מוכיח, ובמובנים מסוימים אפילו על ה"תפוחים", שסוחפים אלפים להופעות שלהם.

אבל הקולקטיב המובהק ביותר של התקופה האחרונה הוא "We Are Ghosts". זאת חבורה של כ-15 מוסיקאים (וגם כמה שאינם מוסיקאים), שחברים בה בין השאר אורי דרור, דני רוה, שני קדר, דויד פרץ, מורפלקסיס, נועה מגר, גיא ביבי, אודי רז וגיא חג'ג'. הקולקטיב הזה פועל בצורה מאוד נזילה. אין לו שירים, אין לו הרכב נגנים קבוע, הוא לא מקיים חזרות. אחת לכמה זמן חברי ההרכב נפגשים, מנגנים (מול קהל או בלי קהל), מקליטים את עצמם, ומדי כמה חודשים מעלים הקלטה לבנדקאמפ, הפלטפורמה האינטרנטית שנהפכה לזירת ההתרחשות המרכזית של המוסיקה העצמאית בישראל.

לפני ארבעה חודשים הם העלו את "The Cave Sounds of", שהוקלט בלילה שלם של נגינה במערה בדרום הארץ, ועכשיו יוצא אלבום נוסף, "Broadcasting", שהוקלט באולפן של תחנת הרדיו קול הקמפוס ורואה אור בסדרת "חרקה" של התחנה.

 

WAG מנגנים מוסיקה מאולתרת. אין מבנים מוסיקליים מוכנים מראש. "חי, מחוספס ולא מתוכנן" - כפי שהם כותבים על עטיפת "Broadcasting", האלבום הראשון שלהם שיוצא גם בדיסק, אחרי חמישה אלבומים אינטרנטיים בלבד. אבל האם הקונספציה המאולתרת היא רעיון טוב? הרי לא מדובר כאן על ג'זיסטים מנוסים, אלא על חבורה של מוסיקאים צעירים ברובם שלא באים מדיסציפלינה שמקדשת את האלתור. האם זה ייגמר בסלט מוסיקלי מבולגן וחסר מיקוד? או חמור מכך: האם זה יישמע כמו ג'מג'ום?

למרבה השמחה, התשובות הן לא ולא. הדבר הכי יפה ב-WAG הוא שהקולקטיב הזה מצליח לייצר תדר משלו, שנובע בראש ובראשונה מתחושת הזמן המיוחדת שהמוסיקה משרה. הזמן הזה הרבה יותר סבלני ומושהה מהזמן המוסיקלי המקובל. אין מטרה, יש רק דרך.

לא תמיד התדר של WAG שומר על רציפות ועניין. "צלילי המערה", למשל, הוא אלבום שנסיבות ההקלטה שלו מבטיחות המון, אבל התוכן שלו מממש בצורה חלקית. הדגש כאן, לצד ההדהוד של החלל הלא שגרתי, הוא הצליל של כלי פריטה אקוסטיים כמו סיטאר, מנדולינה, צ'רנגו וגיטרה אקוסטית, והבחירה הזאת מציבה אתגר מלודי בפני המאלתרים, אתגר שרוחות הרפאים לא תמיד עומדות בו. התדר המיוחל מיוצר לקראת אמצע אלבום, ואז נעלם, ואז מופיע שוב לקראת סוף האלבום, שמסתיים בקטע ווקאלי שנשמע כמו נזירים מתבודדים שמחקים זאבי ערבות שמחקים את ה"ביץ' בויז".

אם "צלילי המערה" עורר הסתייגות קלה מהקונספציה המאולתרת, ההסתייגות הזאת נעלמת לחלוטין בעת ההאזנה ל"Broadcasting", האלבום החדש. זה אלבום מצוין, שמייצר את התדר המיוחד שלו מיד בהתחלה ולא מאבד אותו עד סופו. חובבי השורות התחתונות, ראו הוזהרתם: שני הקטעים הראשונים נמשכים רבע שעה כל אחד. אבל מי שיתחבר לתדר ויאבד יחד עם הרוחות את תחושת הזמן ימצא יופי רב במוסיקה הזאת, יופי שאולי מועצם בשל הידיעה שזאת מוסיקה מאולתרת אבל נוכח גם ללא המחשבה על כך.

כל הקלטה של WAG היא סרט שונה לגמרי, ובסרט של "Broadcasting" הממד המלודי זז הצדה, הבס והתופים נכנסים למרכז התמונה ומעניקים לה בסיס נמוך יציב, והסיפור הוא המפגש בין חטיבת הקצב לבין צבעי הצליל המרחפים שיוצרים שאר הנגנים. זה מפגש מוצלח מאוד, שבתוכו מתקיים מפגש נהדר נוסף, זה שבין המוסיקה לטקסט. בקטעים כמו "לא" (סאגה על חפץ שימושי אבוד שאפשר, אבל לא חייבים, למצוא בה השתמעויות אקזיסטנציאליסטיות) ו"ילדה היא לפעמים בובה" (דקלום ילדים שנהפך למעשיית אימה על פסקול של סרט בלאקספלויטיישן) הטקסטים כל כך מדויקים, שקשה להאמין שגם הם, כמו המוסיקה, אולתרו על המקום.

 

"Broadcasting" ניתן להורדה חופשית באתר של קול הקמפוס (http://www.106fm.co.il/updates/15648). הלהקה תופיע מחר במועדון האזור בתל אביב. אין שום דרך לדעת איך תישמע ההופעה, וזאת כמובן סיבה מצוינת להיות שם.

"We Are Ghosts"- "Broadcasting". אלבום בסדרת "חרקה" של קול הקמפוס "We Are Ghosts"- "The cave sounds of" הוצאה עצמית



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו